מי ידע מה טוב לישראל?

ספירת ראשים איננה פעולה חיננית במיוחד, והיא לא חביבה עליי. תמיד מתלווה לה תחושת מיאוס ומעין טעם לוואי מריר-חמצמץ. אבל לפעמים זה המעשה המתבקש. כך חשתי כשנתקלתי בפרוייקט המרתק שהתחיל "הארץ" השבוע: המתמודדים על נשיאות ארה"ב ידורגו מדי חודש על-ידי שורת מומחים ישראליים, שיתרכזו בשאלה עד כמה המועמד טוב לישראל.  מיד סימנתי לעצמי לעקוב אחר הדירוגים. מה יותר שימושי וממוקד מזה עבור הקוראת המבקשת להיות מעודכנת במתרחש במעצמה הידידותית מעבר לאוקינוס? אבל שימחתי היתה קצרה. ישראל שמייצגים המומחים הישראלים מספקת תמונה חלקית ביותר של המדינה. שבעה מומחים מכובדים גויסו לפרוייקט, וכן יועץ סטטיסטי אחד. כולם גברים.
אפילו בארה"ב האפשרות של מתמודדת רצינית לנשיאות (אפילו שתיים) כבר איננה מופרכת. אבל בעיתון שעליו אני (עדיין) מנוייה, חצי מאוכלוסיית המדינה יכול לדבר בשם כולה, ולהציג תמונה סמכותית ותקפה. את הנימוק שאין אשת אקדמיה או ממשל אחת לרפואה שלא יכולה להיכנס לרשימת המומחים אי אפשר לקבל, ואפילו בית-המשפט העליון שלנו כבר דחה בהקשרים שונים. לא יגעת ולא מצאת – תאמין.
לפני כשנה אישרה הכנסת בחקיקה את העקרון לפיו בצוותים של עיצוב מדיניות לאומית פנימית,  בצוותי משא ומתן לניהול סכסוכים מדיניים או בצוותי שיחות שלום יינתן ביטוי הולם לייצוגן של נשים. דברי ההקדמה של "הארץ" לפרוייקט דירוג המועמדים האמריקאים מבטאים חשיבה מורכבת ורגישות פלורליסטית למגוון השקפות עולם. הם מציינים כי לא תמיד ברור מה טוב לישראל. למשל, נשיא שיכתיב הסדר עם הפלסטינים, או נשיא שימשוך ידו מן המזרח התיכון. אבל הרגישות לריבוי זוויות הראייה מסתיימת שם. ישראל של "הארץ" היא לא רק ישראל של גברים בלבד. היא ישראל של גברים אשכנזים ויהודים.
בנקודה זו אני כנראה ממש הוזה, אבל אם לא הייתי חוזרת ובודקת בעיניי, הייתי בטוחה שדמיוני מתעתע: החקיקה המוזכרת לעיל גם קובעת כי הנשים שיכללו בצוותי גיבוש המדיניות יהיו ממגוון קבוצות האוכלוסיה. אפשר להעיר בציניות שצריך להוסיף לחוק הזה גם את העקרון שגברים ממגוון קבוצות האוכלוסיה ישקלו את האינטרסים של ישראל וייצגו אותם. האם התמונה שמתקבלת היא שלמה בלי לנסות אפילו לכלול בצוות הראשים המדברים קולות פחות קונוונציונליים מאלה המפרשנים לנו עד מוות את החיים? מה עם מנהיגים חברתיים? אנשים מהפריפריה? עולים חדשים? האם קוראי הארץ לא צריכים לשמוע מה חושבים אזרחי ישראל הפלסטינים על המועמד הטוב לישראל? האם הדעה שלהם היא כל כך צפויה מראש וחסרת מורכבות? אני בספק.
לפורייקט הזה יש פוטנציאל להיות חשוב. בצורתו הנוכחית, הוא מייצג לא יותר מאשר קול אחד שמשווק במסווה של מינעד רחב של דעות ותחומי מומחיות.

 הדברים שלעיל פורסמו במתכונת מקוצצת במכתבים למערכת הארץ.

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: