ציטוט: על יצירתיות ושיפוט עצמי חמוּר

כתיבה, כמו כל תהליך יצירתי, כרוכה תמיד בתחושת פספוס — פער בין כוונות ורעיונות למה שמתבטא במלים שעל הנייר. חלק בלתי נפרד מהכתיבה (גם כתיבה עיונית, לא רק בדיונית) זה להרגיש שהטקסט יכול היה להיות יותר טוב, ובכל זאת, בשלב כלשהו לתת לו ללכת, להפרד ולפרסם, ולצפות לסיבוב הבא, שיהווה הזדמנות נוספת לזקק אבחנה או לחדד טענה. הרוקיסט הוותיק איאן גילאן (לשעבר "דיפ פרפל") ניסח זאת היטב בימים האחרונים בראיון ל-Ynet:

יש חומר מהאלבומים הישנים שאתה כבר לא יכול לשמוע? אולי אפילו שואל את עצמך: איך למען השם יכולנו להקליט את זה?

"בערך שנה אחרי שעשיתי את זה. השלכתי לפח לא מעט במשך השנים. האמת היא שאתה מסתכל אחורה ואומר: נו, זה היה מתוק למדי… אבל הבנו שהיו טעויות ותיקנו אותן באלבום שבא לאחר מכן. אני חושב שזו הסיבה שקוראים להם 'אלבומים' – כי הם לוכדים לנצח נקודה בזמן, שבוע או כמה שבועות של עבודה. כמו אלבום של תמונות, שבו מצולמים כמה חבר'ה מבלים בחופשה. אם תפגוש את אותם אנשים שנה מאוחר יותר, התמונות יהיו שונות לחלוטין. אותו כלל חל גם במוזיקה. לפעמים אתה באמת עושה מעצמך צחוק – אבל הכל יש לראות בהקשר".

2 Responses to ציטוט: על יצירתיות ושיפוט עצמי חמוּר

  1. שרון says:

    בדיוק!

    (ורק חבל שבאלבום ההקשר האישי יותר ברור מבחומרים כתובים אקדמיים)

  2. yofitirosh says:

    אכן, הקונוונציות של כתיבה אקדמית תובעים מאיתנו "להרחיק את העדות" בשם האובייקטיביות וה"מבט משום מקום". אבל עדיין, גם אם הדברים לא נאמרים במפורש, נראה לי שמאמר אקדמי הוא סוג של snap shot של המקום האינטלקטואלי של הכותב/ת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: