המלצה מרעננת לימי הקיץ: גיא בראונינג

הקיץ התל אביבי הלח קצת מתיש אותי, ועל כן דילול הפוסטים בזמן האחרון. אבל בינתיים המלצה על כותב בריטי מבריק בשם גיא בראונינג, שמדי שבוע כותב טור במגזין סוף השבוע של הגרדיאן, שבו הוא עושה קריאה תרבותית משעשעת ומדוייקת על תופעה מהחיים (סטייל, נגיד, עדי אשכנזי, אבל יותר שנון). מי שגילה לי אותו, אגב, הוא ד"ר זֶד, שהיה מכור לקריאת הטור הזה בזמן לימודיו באדינבורו.

הנה לדוגמא טור אחד שלו מהשבוע מספק קומנטרי מבריק על רגשות, ועל הקשר בין רגשות למחשבות. משפט אחד (ואת השאר תקראו אתם באנגלית):

"שאלה מעניינת היא האם יותר טוב להיות בלי רגשות או בלי מחשבות. רוב האנשים יחשבו, מן הסתם, שיותר טוב להיות בלי מחשבות, כי אתה לפחות יכול לשמוח על זה. אחרים, כמובן, בחרו לחשוב בלי להרגיש, וניתן למצוא אותם בצוותי חשיבה ממלכתיים שונים."

ועוד טור אחד, על איך להיות בלוגר. אתרגם את משפט הסיום, כדי לעודד אתכם לקרוא את כל הטור.

"אף פעם אל תיפגשו עם מישהו שאיתו יצרתם קשר דרך בלוג. האכזבה שלכם ממנו תהיה שום דבר לעומת אכזבתו מכם. ואז זה הופך למרוץ שיבדוק מי יכול להעלות ראשון פוסט על המפגש הזה בבלוג שלו".

ואפרופו בלוגים, בימים אלה מתנהל דיון ער בקהילת הבלוגרים על קוד אתי לבלוגרים. אפשר ללמוד על זה הכל בבלוג של אפי פוקס תחת "אינטרנט וטכנולוגיה".

שימרו על הומור בחום הזה. המשך יבוא.

 

3 Responses to המלצה מרעננת לימי הקיץ: גיא בראונינג

  1. האם אכן זו השאלה, "האם יותר טוב להיות בלי רגשות או בלי מחשבות?"

    בעיני, הגישה של בראונינג שגויה. הוא טוען ש"החיים היו הרבה יותר קלים בלי רגשות", אבל האם אמנם היו אלה "חיים", כפי שאני מבין אותם? לא. ממש לא

    הבעיה של בראונינג היא זיהוי בין "רגשות" לבין "קושי" או בין "רגשות", "רגישות" ו"בעייתיות".

    ובאופן משעשע למדי, בראונינג מוכיח (בעצם השאלה הדיכוטומית שהוא מניח בטקסט שלו) שאי אפשר לנתק בין השניים. אדם בלי רגשות הוא אורגניזם חי, ולא יותר.

    כבר 17 שנה חלפו מאז מחקרם של הפסיכולוגים ג'ון מאייר ופיטר סאלוביי על חשיבותה של רגישות( 1990) ו-12 שנים עברו מאז "אינטיליגנציה רגשית" של דניאל גולדמן (1995), וכיום המחשבה המודרנית כבר כרוכה לבלי הפרד בעולם הרגשות – וזהו בדיוק מותר האדם.

    האם היו החיים קלים יותר אלמלא היו לנו רגשות? אולי היו קלים יותר (גם בזה אני לא בטוח, אגב) – אבל ללא ספק היו משעממים ודלים.

    לטעמי, חיים שרגש לא משוך עליהם ובתוכם – הם חיים עקרים וטפלים. גם עצב, קינאה, תיסכול וזעם מעשירים אותנו בחוויות. רגשות שליליים מאפשרים לנו בסופו של דבר את ההנאה העצומה מפרצי האושר, האהבה, הסיפוק והפורקן.

    האם בראונינג היה מוותר על כל אלה למען "חיים קלים יותר"?

  2. יופי says:

    תודה על התגובה המעניינת, בועז. בעיניי בראונינג מדבר בטון אנגלי אנדר סטייטד ואירוני, ולא יהיה נכון לקחת את דבריו כפשוטם.
    חוץ מזה, הוא דווקא מלגלג לאלה שמעדיפים לחיות בלי רגשות, על זה שהם חברים בכל מיני ועדות משמימות.

  3. אבי says:

    המשפט מהטור השני – גאוני 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: