כללים וסטנדרטים – תרגיל במשפט ותרבות במעלית הניו יורקית

בתורת המשפט יש הבחנה בין כללים לסטנדרטים. כללים קובעים הוראה ברורה, עם קווי גבול מדוייקים, ואילו סטנדרטים הם ברמת הפשטה גבוהה יותר, וקובעים עקרון מנחה הדורש שיקול דעת (למשל, "הנסיעה במהירות מעל 90 קמ"ש אסורה" הוא כלל, ואילו ”סעו במהירות סבירה” הוא סטנדרט).
בכניסה למעלית בבניין שלנו, כמו בכל בניין כאן, כתוב:

unless otherwise instructed
אני רוצה לחשוב רגע בקול רם על האופן שבו כלל זה בנוי. הפורמולציה שלו הולמת היטב את אמריקה האובססיבית לגבי כללים, ומפגינה את המידה שבה הכבוד הזה לכללים הוא בלתי גמיש בעליל. הכלל הוא להשתמש במדרגות במקרה של שריפה. אבל לא ברור שבחברה פחות פטישיסטית לגבי כללים יהיה צורך בחלק השני של המשפט, שמורה שמותר לחרוג מהכלל אם מקבלים כזאת הוראה. הרי ברור שלכל כלל אין תחולה אינסופית. הכלל "אסור להכניס בעלי חיים למסעדה" למשל, כולל בתוכו חריג מובלע לגבי כלבי נחייה.
אבל באמריקה, יש סכנה שלא לכולם יהיה ברור שאפילו לכלל שכתוב באותיות סמכותיות על השלט בכניסה למעלית יש גבולות המבוססות על הגיון בריא, ויהיו מקרים שזה ממש יהיה בסדר לא לציית לו. צריך לומר זאת במפורש. אם הכבאי אומר לך לא להשתמש במדרגות, אלא לרדת בסולם מכונית הכבאים מהחלון, האם יעלה על הדעת שתתווכחי איתו ותגידי "אבל אדוני הכבאי, השלט הורה לי להשתמש במדרגות!”?
באמריקה, לעומת זאת, זה תרחיש אפשרי. ולכן כותבים את החריג לכלל בתוך הכלל: את יכולה לא להשתמש במדרגות אם קיבלת הוראה כזאת.
באנגליה, למשל, היה מספיק לכתוב את החלק הראשון של הכלל. האנגלים כבר היו מבינים שאם הכבאי אומר לא להשתמש במדרגות, אז הם לא צריכים לחשוש מאי ציות לכלל הכתוב באותיות קידוש לבנה בכניסה למעלית.
בישראל גם כן לא היה צריך את החלק השני של הכלל. אבל עם זאת, בישראל, שבה הכבוד לכללים נמוך ביותר (ראו מאמרה המבריק של אורית קמיר בנושא), גם סביר שאנשים לא יצייתו לכלל מלכתחילה, אם הם יחשבו שהם יודעים יותר טוב, ומוטב לרדת מהר במעלית וזהו…
זה לא שאין גם בניסוח הסגור והמהודק הזה כמה פרצות. הוא מניח, למשל, שברגע האמת אני אדע מיהו בעל הסמכות שעלי לציית להוראתו ולהעדיף אותה על הוראת השלט המצווה להשתמש במדרגות. השימוש הוא בצורת הסביל instructed, אבל הוא לא אומר לי מיהו זה שעליו מדברים, שעשוי להורות הוראה הסותרת את חלקו הראשון של הכלל: מה אם זה לא הכבאי, אלא השומר של הבניין, או השותף שלי לדירה, למשל, שמורה לי להשתמש במעלית או לקפוץ מהחלון, האם גם אז עלי להעדיף לציית לו ולא לכלל?
הניסוח של החלק השני של הכלל מניח שאנחנו כבר נדע ברגע האמת מי הם בעלי הסמכות. החברה האמריקאית מתאחדת סביב לובשי המדים, בעלי התפקידים. אלה התכנים הבסיסיים שלה, אבני המסד. אין הרבה ערכים שמאחדים אותה מעבר לכך. זה מסביר, לדעתי, הרבה מההצלחה המסחררת של סדרות לובשי המדים למיניהם – השוטרים, הבלשים, ואף עורכי הדין האמונים על הניווט בתוך המערכת המשפטית, מערכת הכללים שכולם מאורגנים סביבה.
In case of fire use stairs

כשלמדתי כאן לדוקטורט, לפני שנים אחדות, זה שיגע אותי שכל פעם שאיזה נושא תפקיד רצה לסרב לבקשה שלי, הוא השתמש בנימוק המנצח "Sorry, it is against our policy”. מדיניות היא לא מערכת של כללים, אמרתי לעצמי, היא מערכת של עקרונות. ובדיוק בשביל זה קוראים לה מדיניות – כדי שאפשר יהיה להגמיש אותה בעת הצורך. היה לי איזה רגע של נקמה קטנה בארץ, כשהשבתי באותה נוסחה בדיוק לסטודנט עולה מאמריקה שביקש משהו שחרג מגדר הסביר, בעיני. זה פעל באופן פלאי, והפסיק את הויכוח באחת.

אפשר להמשיך לגבי כללים באמריקה, אבל אני אפסיק כאן, ואלך לגג לשתות קפה על גג הבניין שלנו (עוד על הגג בקרוב). בדרך אשנן את הכלל המדוייק שכתוב על השלט בכניסה למעלית, רק למקרה הצורך.

6 Responses to כללים וסטנדרטים – תרגיל במשפט ותרבות במעלית הניו יורקית

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) says:

    ועוד לגבי המרובעות של האמריקאים: לפני מספר שנים שוטטתי באחד הקניונים ליד בוסטון, ובעודי מתחמק מדוכני ה-dead sea של הישראלים, נעצרתי ליד דוכן שמכר כל מיני מתנות ושטויות. לפתע ניגש אלי המוכר, הצביע על שקית של אבקה הדומה לשוקולית, ושאל אותי אם אני מעוניין לקנות את המוצר, או בלשונו hot chocolate.לאחר שהסברתי לי שבחום כזה אני לא מתכוון לשתות שוקו חם הוא גיחך והסביר שבקיץ מכינים מהאבקה frozen hot choclate, כלומר שוקו קר. כל ניסיונותי להסביר לבחור שאין דבר כזה "שוקו חם קפוא", אלא אולי frozen chocolate עלו בתוהו, ובאיזשהו שלב הוא פשוט התחיל להעלב….

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) says:

    ועוד לגבי כללים – באותו טיול ישנו, זוגתי ואני, באחד המוטלים בפאתי העיר. את הרכב חנינו בחניון של המוטל, וניגשנו לסניף מקדונלד הקרוב (אמריקה או לא אמריקה…). השעה היתה אחרי חצות, הסניף היה סגור, ורק החלון שנועד למכוניות היה פתוח (מק דרייב נדמה לי…). בסה"כ ביקשנו שתי גלידות, אבל המוכר פשוט חזר על המנטרה שלו – if you are not inside your car I can't sell it. it is against our policy…

  3. אורי says:

    הכי אני אוהב כשהם אומרים:We don't do such a thing over here אפילו אם זה דבר מטופש כמו להגיש את התה בלי שקיק התה.

  4. פינגבאק: כשהשופט עבר לכיסא הקלדנית: 6 מחשבות על משפט ותרבות | ביני לביני

  5. פינגבאק: כשהשופט עבר לכיסא הקלדנית: שיר הלל לתרבות הישראלית | העוקץ

  6. פינגבאק: כשהשופט עבר לכיסא הקלדנית: 6 מחשבות על משפט ותרבות | ביני לביני

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: