One Size Fits All: פרלוד אידיוסינקרטי

עוד פוסט אורח של זהר (יאללה, שיפתח כבר בלוג משלו!) מאת זהר כוכבי

לפני כמה ימים חזרנו הביתה מאוחר. עוד בדרך הביתה, אחרי שאני ויופי נרגענו (קצת) מהצחוקים שגילגלנו בהמתנה בסאבּ-ווי, דמיינתי את עצמי משתחל למיטה עם ספר שרכשתי רק מספר שעות קודם כן. הספקתי לשים לב שזה ספר נוח, רך ביד, נפתח יפה ממושמע, לא נאבק ולא מתנגד. יופי בדקה מייל וכל מיני ואני, תוך כדי תזזיתיות פּיטר-פּנית, הייתי עסוק בהכנות למיטה. ואז נחתתי סוף סוף מול המיטה ונעמדתי, קצת כמו ילד קטן שדוהר למיטה ואז נעצר ברגע האחרון, והבחנתי שהשמיכה מבולגנת לחלוטין. מי שמצוי בתרשים הכללי של הדינמיקה הזוגית שלי ושל יופי מבין כבר בשלב זה שאת הבלגן לא אני עשיתי (וגם אמור להבין שברגע זה הוא איבד את יתרונו היחסי).

אני מתפעל, ונהנה להתפעל, מיכולותיה המרשימות בהחלט של יופי זוגתי, ויש לה הרבה. הבלגן הזה של השמיכה – שאינו חדש לי כלל וכלל – הוא אחד מהם, ובאותו ערב הוא הצחיק אותי נורא, יותר מהרגיל. זו מעין סטיה חביבה ובלתי מזיקה. אבל מעבר לצחוק, אני באמת מתפעל מאוד מן הבלגן הזה. לא רק משום שזה סוג מיוחד של בלגן, אלא כי זה בלגן עיקבי, לא מתפשר, חתרני ממקום עמוק ובעיקר כזה שמסוגל להצדיק את עצמו. בלגן מן הסוג של זאפה.

השמיכה, וכאמור, לא בפעם הראשונה, הייתה מה שנקרא 'אפּסייד דאון – אינסייד אאוּט' בחזקה של איזה מספר לא טבעי כלשהו. עד שלא רואים את הבלגן הזה על אמת, בחיים, אי אפשר באמת להבין שניתן לעשות בלגן שכזה רק משמיכה, ועוד יותר קשה להאמין שמדובר בבלגן אותנטי. כאשר אני מנסה לתאר את זה ליופי אני בדרך כלל עושה את זה באמצעות העוויית פניי לכדי פרצוף שאמור לייצג שמיכה מבולגנת.

 

img_0037-1.JPG

ואז זהר עשה ליופי פרצוף של שמיכה מבולגנת

הבלגן של יופי מתרחש בהתעוררות, ולמעשה בעיקר בקימה: כשיופי ישנה השמיכה די מסודרת. הבלגן, איכשהו, באופן לא ברור, מתרחש שניות ספורות אחרי שהיא קמה מן המיטה, בהשהיה, מתוך כבוד, הוא מגיח אחריה, ובחרישיות. כמו המחוגים בשעון – כשמסתכלים עליהם בריכוז לא רואים אותם זזים, אבל לפתע הם כבר במקום אחר, מנתרים לעתיד וזין על זנון.

ביחס ליכולות הבלגן הללו אני מרגיש כלוא בתוך סדר. ודווקא מתוך סוג כזה של חוויות יומיומיות, לא גרנדיוזיות, לא יומרניות, אני נחשף, כמו במעין חלום, להבנות חדשות…קצת כמו הציורים הממוחשבים מתחילת הניינטיז אלו שנראים כמו שלג של טלויזיה, שצריך להתמקד בהם בתפזורת, ואז מתגלה לך התמונה האמיתית ש'מאחורי' הציור, שוכנת לה בעומק, אולי מחכה להתגלוֹת ואולי לא. ומתוך הבלגן של יופי התבהר לי, יותר מתמיד, שהחיים והעולם הם בלגן; בלגן בתוך בלגן בתוך בלגן. אכן, סך כל הבלגנים מהווים מכלול, אבל מכלול הוא לאו דווקא סדר. אמנם המכלול מספק צורה, אבל במובן הכי פורמלי של המושג, כמו לעטוף דגים בנייר פרגמנט. הבלגן של יופי, אני מוצא את עצמי מודה בהתמסרות, הולם, הולם מאוד את העולם, את החיים. ואחר כך אני מוצא את עצמי מתפתל על הכסא, פיסית.

אחרי שסיימתי להתפתל על הכסא אני מוכן להשלים עם מה שהבנתי מלכתחילה: אין ברירה, יש להודות, כן, עם כל מיני סייגים שאין לזלזל בהם, שיש מובן מסוים [אמממ…עדיין מתפתל], חלקי [קשה להרפות], שאני חיי את חיי מחוץ לעולם [אאאאה….הקלה מיידית]. לכן אני מסוגל להתפעל ממנו גם כקהל, אם כי לקח קצת…יותר מדי…זמן עד שהעזתי בפעם הראשונה לצעוק 'בוז' בגרון ניחר בלי להסתכל לצדדים. אולי בגלל זה אני גם מאוד נהנה לשמוע זאפה מכל סוג שהוא, ותוך כדי כך מוכן להרטיב גם את פלג הגוף העליון ואפילו את הראש. זה צריך להיות בסדר, העולם אמור להתאים לכולם, One size fits all. יופי חיה את זה יותר מבפנים. כמו זאפה, היא מוצאת את דרכה בסבך הבלתי אפשרי של הצלילים, ויודעת איזה צליל לקטוף. איך היא יודעת שהוא לא רעיל?! אני חושב שאני מתחיל להבין. אבל עדיין, את היחס ביני לעולם ניתן לאפיין, לרוב, במונחים של יחס חד-ערכי (ובמקרים מסוימים יחס חד-חד-ערכי), ואילו את היחס בין יופי לעולם ניתן לאפיין, בדרך כלל, באמצעות מעגלי-ון.

כשאתה חלק מן הבלגן – אבל מתוך מודעות – יחסי הגומלין שלך עם העולם מותאמים לו. בהקצנה, אפשר לומר שכאשר אתה מושיט לעולם יד בגישה של 'לסדר את השמיכה כל פעם שאתה קם מהמיטה', אתה לא באמת מוכן ללחוץ את ידו. זו מעין וריאציה על אובססיית ניקיון, אתה אינך מוכן, או אינך מסוגל, לקבל את העולם כמו שהוא, אינך מוכן לתת לעובדות – מקטעי הבלגן – לבלבל אותך, ולכן מרגיש צורך לשטוף אותו, להבריש אותו ולסרק אותו – בקיצור, לסדר אותו, ולכן להיאבק בו.

הבלגן של יופי הולם מאוד את העולם, את החיים. כבר כתבתי את זה, אבל רציתי עוד פעם. By Zohar Kohavi

8 Responses to One Size Fits All: פרלוד אידיוסינקרטי

  1. חמות אחת says:

    הבלגן של יופי היה בימים עברו (אוי, כמה שליבי יוצא אליהם בדיעבד…) עילה מנומקת ונוקבת לחששות אינקץ שקיננו בסבתה המנוחה, פן לא יימצא מי שאמא שלו תרשה לו לשאתה – והיא טעתה, כמובן.

  2. נח says:

    ואו. כיף לראות כיצד הפשטות של הכתיבה מבארת כ"כ יפה רעיונות.

    נראה שהבלגן של יופי בסופו של יום הוא עזר לסדר הנפשי שלך.

  3. איילת says:

    איזה פוסט מקסים! מבהיר לי את המושג המלהיב (שאני נוטה להשתמש בו כשצריך ולא צריך, מאז שקראתי אותו במאמר של יופי ), של "עיני האוהב".

    עכשיו רק נותר לי לשכנע את בנזוגי שגם הבלאגן שאני עושה מקסים (ולא, כפי שהוא מתעקש לפרש זאת, מוציא אותו מדעתו).

  4. חגי says:

    הממ…אני נוטה לקשור את הבלגאן לאסכולת חינוך מסויימת, סביבתית משהו.

    יופי, נתקלתי באתר שלך, והסתכלתי קצת במאמרים, יש לנו כמה דברים לדבר עליהם, אשמח אם תשלחי אלי כתובת מייל

    חגי כפיר

  5. לימור says:

    אפשר לראות זאת כך, כשישנים (והשמיכה מסודרת), החיים עוצרים לרגע, הכל סובל דיחוי למחרת, הגוף שקט ורגוע, כל ה"בלגן" מתפוגג, כשתעוררים- מבינים שאין הוא נעלם כלל…
    אבל כמו שאיילת כתבה, בולט כאן במיוחד "עיני האוהב" 🙂

  6. פינגבאק: One Size Fits All II « ביני לביני

  7. יבין says:

    הזוגיות היפה שלכם מעוררת השראה

  8. ערן says:

    ה-יופי בבלאגן…………

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: