לעשות סדר (פסח 2008)

מקור הביטוי 'ליל הסדר' הוא בכך שיש בערב זה פרטים רבים, הלכות וסיפורים, ושלכן צריך לעשות אותו באופן מסודר. ההגדה עושה לנו סדר בהיסטוריה שלנו כעם, וההגדה הפרטית והאישית שלנו – שאותה על פי רוב אנו לא קוראים מספיק – יכולה לעשות לנו סדר בהיסטוריה שלנו כפרטים. ההגדה הפרטית שלנו יכולה לספר לנו על יציאת המצרים האישית שלנו.

לכל אחד יש יציאת מצרים פרטית משלו, ולפעמים יש יותר מיציאה אחת. ובמידה רבה היציאות האלה הן יציאה מעבדות לחירות, אפילו אם לעתים נדמה, באמת רק נדמה, שנוח יותר בעבדות. בלי סדר פרטי אין חירות.

ויציאות מצרים הפרטיות והאישיות שלנו הן קשות, והן – כמו יציאת מצרים – נעשות במקרים רבים בחיפזון. כי כך מכתיבה המציאות – המציאות שבה הדברים מתנהלים לאו דווקא על פי התכנון שלנו, ואולי אף ללא שום תכנון.

ולפעמים אנחנו ביציאת מצרים ולא מרגישים בכך – עושים דברים בחיפזון, גוררים את עצמנו תקופה במדבר, וכל זאת בלי לדעת. וכשמבינים את זה, כשמבינים שהייתה כאן יציאת מצרים – ושצריך לעשות סדר, מתברר שיש בלגן גדול. וכאמור, ללא סדר אין חירות.

בני האדם הם יצורים סופיים. והסופיות הזו, כמו שלעתים היא גורמת לנו להתעלם, כך לעתים היא גורמת לנו לסדר מהר מדי, או סתם לסדר מהר. ולכך אולי כיוון אבידן כשכתב על היחס בין משמעת עצמית למשמוע עצמי:

"אבל אתה יודע, שיש בך יותר משמעת עצמית
ממשמוע עצמי
ושההבדל ביניהם
הוא בדיוק כהבדל שבין רגעזה
לבין זהרגע.
במקום למשמע, אתה, כהרגלך, מכשף את עצמך במילים
שתוקף כישופן סר מעליך
מאז שנים,
כאשר אחדים מאיתותך המוקדמים
נקלטו אולי במקום אחר."

(מתוך 'מדכוא, גל נוסף')

אפשר לומר זאת גם מן הכיוון ההפוך: בתור בני אדם, אין לנו פריווילגיה של נצחיות. ולכן עדיף להימנע מלכשף את עצמנו במילים – אין לנו זמן להמתין להתפוגגות הכישוף. אבל כדאי לנסות לתפוס את – או לעקוב אחר – ריצוד האורות המבלבל הנע בין משמעת עצמית למשמוע עצמי. יציאה מעבדות לחירות יכולה להגיע רק אחרי שהייה של תקופה כלשהי במדבר, שהייה של עיבוד, הבנה, איוורור ובקיעה. בתור יצורים סופיים אין לנו 40 שנה עודפות, אבל בכל זאת יש לנו זמן.

כשהיינו ילדים אמרו לנו שוב ושוב שצריך לדעת לוותר. השימוש בפועל 'לוותר' הוא במקרים רבים דרך מניפולטיבית שמעלה ומגביהה לפסים מוסריים לכאורה את המסר האפור, ואולי גם השחור, שצריך להתפשר. ואכן, בחיים צריך גם להתפשר. אבל רק מאוחר יותר, לפעמים לאחר מעשה, מתברר, ולא בלי פליאה, שלוותר, כלומר, להתפשר – זה רק על דברים מסוימים, ואולי רק כשהיינו קטנים וחמודים, כמו חיות – מדברות וצבעוניות – בסרטים מצוירים. וכמו במעיין ידע כמוס שעובר בעל פה, אבל איכשהו בלי מילים, פתאום מסתבר שבמקרים רבים 'לוותר' משמעו, כפשוטו, לוותר "על" ולא "ל" – לוותר על משהו או על מישהו, לחלוטין. להיוותר בלעדיהם בדרכך אל חירותך. ובמקרים אחרים, לפתע מתברר, המשמעות של 'לוותר' היא לוותר על הויתור, כלומר, לא להשאיר שום מקום לויתור, לא לוותר על דברים מסוימים או על אנשים מסוימים.

לוותר או לא לוותר, על מישהו או על משהו, זה לעשות סדר. הסדר הזה עשוי לעלות לנו בהפרה של המבנה הבסיסי, שגם הוא סוג של סדר, המונח ביסודה של חירותנו – הפרה שתגרום לאי סדר שגם בעזרת הרבה רצון טוב יהיה קשה לסדרו מחדש. במקרים החשובים, ההבדל בין 'לוותר על', 'להיוותר בלי' ו'לא לוותר' מתעתע יותר מתמיד. ואולי רק במקרים הללו מרגישים את התעתוע. על ההבדל הזה, בין היתר, כתב אבידן, "זה כבר עניין של הבנה דקה, של צליל", והוסיף, "אבל גם של דממה דקה ויכולת-המתנה, אבל גם עניין של כושר-זינוק ברגע הנכון" (מתוך 'לרדת, לעלות').

לכן, עוד לפני הקשיים בהבנה ובאבחנה, לפני עצם הפעולה, חשוב להבין את המכניקה העדינה שלה; את מה שהיא עשויה לקחת מאיתנו ואת מה שהיא עשויה להביא עמה. כשהבנתי וכשחוויתי את זה ביציאת מצרים האחרונה, הרגשתי שבאמת מצאתי את האפיקומן, ושאני מסוגל להגיע לארץ המובטחת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: