ניו יורק מדמיינת את עצמה ב-Staple Street

בשבועות האחרונים שלנו בניו יורק (כלומר עכשיו), אנחנו גרים בטרייבקה, בדירה מדהימה מבפנים ומבחוץ. על הפנים אולי אכתוב בהזדמנות אחרת, אבל הדלת של הדירה נפתחת לסימטה בשם Staple Street, שארכה כשני בלוקים, והיא מהווה אתר עליה לרגל לצלמים. כמעט כל בוקר אנחנו מתעוררים לקול הנגינה או השירה של זמרים ורקדנים שמצלמים קליפים, כלות וחתנים ביומם הגדול, קרונות ארוכים עם תאי הלבשה לשחקנים בסרט וצלמי אפנה.
יש משהו בסימטה הזאת שמזמין נוסטלגיה, שמאפשר להעלות באוב איזו רומנטיקה של ניו יורק של פעם. ניו יורק עם האדג', ניו יורק שלפני ג'וליאני. היום אופנתי פה להתגעגע אליה. בערך כל עשר דקות משמיע באזניי איזה מקומי את אנחתו. הוא יודע שהיו מחירים לחיים בעיר המצוייה על הקצה, אבל הוא גם יודע שיחד עם הבטחון הנוכחי ברחובות באה גם סטריליות תאגידית וצרכנית מסוג שרשתות אופנה, ריהוט ומזון אוהבות, ושמאפשרת להם להשתלט על שכונות שפעם היו מעבדה של יצירתיות נסיונית, כמו הסוהו, ולהעיף מהם את הבוהמיינים התפרנים, המשוררים המיוסרים והאמנים הרב תחומיים. איזה אמן מתחיל יכול להחזיק מעמד בעיר הזאת כששכר הדירה המינימלי הוא של ארבע ספרות (והראשונה אינה 1)? מנהטן הפכה מתחם של אנשי שוק ההון, עורכי דין, סוכני נדל"ן ואנשים שבאים מכסף, כמו שאומרים באנגלית. כן, וגם אנשים כמונו: אורחים לכמה חודשים, באדיבותם של מוסדות להשכלה גבוהה וקרנות מחקר לסוגיהן.
צלמים בסימטה "שלנו" משחזרים את אווירת הרחוב שבכל רגע עשוי להתרחש בו שוד מזויין, או לחלופין שחבורת ברייקדנסרז תפרוץ בו במחול בין פחי הזבל המתכתיים, אה-לה סטומפ פוגש את Thriller. הלבנים האדומות וסולמות כיבוי האש בין החלונות, הגשר בין שני הבניינים, הגראפיטי שהעירייה לא מנקה, כנראה כי הוא חלק מהאמביאנס (צריך לבקש מהעירייה אישור מראש לצלם כאן — בכל זאת ניו יורק הסטרילית), והעובדה שאין בה תנועת מכוניות יוצרת שילוב שקשה לעמוד בפניו.
צלמי האופנה מייצרים זרמי מים מלאכותיים כדי שהדוגמנית תשפריץ כשהיא דורכת בשלולית, אורות הפלאשים שלהם מומטרים על הדוגמניות המסכנות, שבקיץ ההביל הזה מדגמנות את קטלוג מעילי החורף של מייסיז (ובהתאם, בחורף מצטלמות לקטלוג בגדי הים של הקיץ הבא). צלמי הקליפים באים עם מכונות עשן ומאווררים שמעיפים קרעי עיתונים באוויר, ושחקני הקולנוע מוקפים במאפרות, מלבישות ומסרקות, ותמיד יש שם בסביבה גם כמה נשים צעירות שלא ברור מה הן עושות שם, חוץ מאשר להיות נערות סרט, על משקל נערת רוק (אבל כזכור, אין דבר כזה).
ובשבתות האחרונות גם התיידדנו עם צלם אחד חמוד במיוחד, ששמו Chris Zenado, והוא עושה פרוייקט של צילום אמנים, רקדנים ולהטוטנים מכל הסוגים. יורקי אש, מנגנות במסורים, מעיפי בועות ובולעי סכינים. אפשר לראות תמונות נפלאות שלו מהסימטה כאן. לאט לאט התפתח דיבור נחמד, ומפה לשם הוא נכנס לשתות קפה או להשתמש בשירותים. היום בבוקר הוא הביא איתו רקדנים, ואחת מהן התלהבה מקאטו, החתול שלנו, כשהיא נכנסה להחליף לבגדי הבלרינה וליטפה אותו ליטוף של רקדנית
.
ואת השאר אתן לתמונות לומר.

img_1527.jpg

img_1534.jpg

img_1601.jpg

img_1611_2.jpg
img_1618.jpg

img_1793.jpg

img_0894.jpg

img_1395.jpg

img_1797.jpg

img_1802.jpg

img_1806.jpg

4 Responses to ניו יורק מדמיינת את עצמה ב-Staple Street

  1. יגאל says:

    מדהים – אשכרה חיים בסרט…

  2. גיא says:

    איזה יופי של מקום לחיות בו!
    והתמונות של כריס – מדהימות! תופסות כל כך הרבה מצבי רוח שונים, כל כך הרבה מאותה ניו יורק של פעם, על רקע הסמטה הזאת.

  3. היי שמי דרור אני בן 24 אני עובד בארץ אצל בכיר צלמי האופנה דני מילר ובאחד ממגזיני האופנה המובילים בארץ עיתון את! אני עובר לגור בניו יורק בעוד 4 חודשים, ורציתי לדעת אם מישהו מכיר צלם אופנה תותח שעובד שם?! אשמח לתגובה

  4. יופי says:

    אתה מוזמן לנסות ליצור קשר עם כריס זדאנו, הצלם שמופיע בתמונה האחרונה בפוסט. אתה יכול לומר לו איך הגעת אליו, אולי יהיו לו רעיונות.
    http://www.christopherzedano.com/
    בהצלחה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: