מדבר עם אנשים

אני מדבר עם אנשים.
בין משפט למשפט, אני מבחין:
הימהום.
כמו מקף ארוך מדי, או הוספת 'בלבד' בשיק.
מה זה? אות מעבר אלי, עכשיו תורי?
גלינג-גלינג לשוני?
עיטור המשפט בכוח על ידי דחיסתו ל'פרופיל בלגי' מילולי?
אבל לשם מה?
אני מבין (אולי שוב):
האנשים המהמהמים אינם טובים לי.
עלי להישמר מפניהם.

2 Responses to מדבר עם אנשים

  1. לימור says:

    אולי עלייך להחזיר הימהום ולבחון את תגובתם 🙂 ולא לקחת את התור במשפטים ובפסקאות…

  2. wondergirl says:

    או שזו הדרך שלהם להרוויח עוד רגע לא מחייב של לא כאן ולא שם. בעידן שבו כל דבר הוא חלק מאג'נדה חד משמעית, יש משהו נדיר ברגעי חסד של ביניים. בין הדובר לנמען, בין המקשיב למספר, בין היודע לשואל. גם אותי זה הטריף במשך תקופה ארוכה. שמתי לב דרך אגב שבעיקר נשים אחרי לידה נוטות לעשות את זה הרבה יותר… או שאולי לא? לפחות ככה נדמה לי. לפעמים אני מצליחה להתייחס לזה כאל מן פס קול מקביל שברקע, כזה שבסדרות משטרה הם תמיד מגבירים או מורידים, מבודדים לפי הצורך. מה שמעלה את השאלה מה הביא אותך להרגיש צורך לבודד את ההמהום הזה? ואולי זה קשור למעבר הבין תרבותי שעשיתם לאחרונה. יכול להיות שזה ענין ששמים לב אליו יותר אחרי שלא נמצאים כאן תקופה? סתם מחשבה.

    ולא שכחתי את ההזמנה המפתה, בקרוב גם אממש. שבת שלום!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: