איגיונות

"It never happened, and what's more [she] deserved it."

פרק ראשון ובו יסופר:
לפני מספר ימים שי גולדן כתב בהארץ ביקורת על הסקסיזם של התוכנית "הרווק", אותה תכנית ריאליטי דוחה שבה גבר אחד אמור לבחור בחורה אחת מתוך 20 מתמודדות, וסיכם באמירה שזו התוכנית "המבזה ביותר נשים כרגע על המסך". אבל באותה נשימה הוא כתב ש-20 מתוך 25 המתמודדות אותן מכנה הרווק יפיפיות הן "כונפות גמורות". נדמה לי שזה נותן לנו מדד מסוים לגבי המבקר הכי מבזה נשים כרגע בעיתון הארץ. מעניין האם שי גולדן שמע על אלה ששונאים גזענים וכושים.

פרק שני ובו יסופר:
שלשום ישבתי בבית הקפה הקבוע שלי. לידי עמדה בחורה (נדמה לי שהיא היתה עומדת בסטנדרטים של שי גולדן) ודפדפה בעיתון שהיה מונח על אחד השולחנות. לאחר זמן מה התיישב ליד השולחן גבר שכנראה ישב בו עוד לפני כן. הבחורה אמרה לו שהיא רק מסיימת לקרוא על המזל שלה בטור האסטרולוגיה.
"את מאמינה בזה?" שאל הגבר. "לא, אבל נחמד לי לקרוא את זה," ענתה. "את צריכה טיפול," הוא ירה. היא לא התרגשה והשיבה, "נראה לי שקריאת התחזית השבועית תצא לי זולה יותר מפסיכולוג." "איזה מזל את?" שאל. "סרטן," היא ענתה. "התנהגות כזאת… זה לא מתאים למזל סרטן," חתם הגבר את הדיבור ברצינות גמורה. ואידך זיל גמור.

פרק שלישי ובו יסופר (יסופר):
"אין לי טיפת דבר נגד הומואים, אבל יש לי דבר כבד נגד הומואיות…"
(מנחם בן, "האח הגדול").

"אין לי שום דבר אישי נגד הומואים, אבל יש לי דבר אישי נגד המצעד בירושלים. אני כיהודיה חילונית… מאמינה בלב שלם כי ירושלים היא עיר קדושה וככזו עלינו לשמור על קדושתה ולא לאפשר לגברים שבוחרים להיות הומואים… לחלל את קדושתה של ירושלים על ידי מצעד…"
(מיכל, טוקבקיסטית).

הפנייתו של היחס האישי מהפרטי והקונקרטי לעברו של המופשט והאידיאי חושפת את מופרכותן של טענות הדוברים. זה כמו להגיד, אין לי שום יחס אישי לדגל ישראל, לא אכפת לי שיקפצו עליו עם נעלי המצעדים של ההומואים, נעלים של כונפות וימירו אותו בסמל של מזל סרטן – אבל הרעיון של הדגל, הו הרעיון, הרעיון הוא דבר קדוש, ואליו – כרעיון – אני מרגיש תחושה עמוקה ביותר ומאוד מאוד אישית.
ובאמת, אין לי שום דבר אישי נגד מנחם בן, רק נגד האידיאה המכונה 'מנחם בן' ונגד ההנהון התמידי והבלתי נשלט שלה (מבחינה רעיונית-מושגית, כמובן). גם אין לי שום דבר אישי נגד הטוקבקיסטית מיכל – וכי איך יהיה לי, שהרי איני מכיר אותה. אבל נדמה לי שכדאי לה לקחת קורס בסיסי בלוגיקה – קצת תחשיב הפסוקים, קצת תחשיב הפרדיקטים, קצת על מבנה של פסוק כשהוא מנותק מהקשרו הקונקרטי; זה יעשה לה רק טוב.

אגב, לא ברור שלמנחם בן יש באמת בעיית הגיון או איגיון. המקרה שלו, כך נדמה, הוא פשוט סימפטום של אדם הסובל מהדחקת יתר של תשוקתו להיות מנחם בת.

10 Responses to איגיונות

  1. צב מעבדה says:

    הפרק השני מזכיר את הבדיחה על אותו אחד שהיה ידוע כלא מאמין באמונות טפלות, שיום אחד מצאו פרסה תלויה בכניסה לביתו.

    שאלו אותו: 'אתה??'
    ענה: 'אמרו לי שפרסה מביאה מזל גם למי שלא מאמין'.

  2. אילן says:

    אהבתי 🙂
    (אם מותר לייבא לכאן פונקציה של פייסבוק)

  3. חן says:

    מעולה!

  4. חן says:

    זהר, גם אני חושבת שזה מעולה. בעיקר הסוף!!!
    :- )
    תודה על היום!

  5. אילן ש says:

    אכן כתוב היטב, יישר כוח

  6. שירלי says:

    אני לא מבינה מה מצחיק, הוא צודק, זה באמת ממש , אבל ממש לא מתאים למזל סרטן .

  7. ד.ט says:

    תוכל להסביר למה האמירה של גולדן היא שובינסטית, בעצם? נניח שהיה אומר "20 מתוך 25 הנשים שהרווק מכנה חכמות הן למעשה דביליות גמורות", או "20 מתוך 25 הנשים שהרווק מכנה מסעירות ומעניינות הן למעשה בוקיות משעממות".

  8. זהר says:

    לא טענתי שהאמירה שלו שוביניסטית (או שהוא שוביניסט), אלא שהתיאור שלו מבזה נשים. בהקשר הזה איזכורו היה חלק מדיון קצרצר שמבקש להראות כיצד אנשים משתמשים באסטרטגיות שהן מתנגדים להן, או מתנגדים להן לכאורה, בטיעון שלהם. ולגבי הדוגמה שהזכרת: אין דינו של שם התואר 'כונפה' כדינו של שם התואר 'משעממת'.

  9. ד.ט says:

    כתבת שהוא "מבזה נשים".

    זה באמת מה שמעניין אותי, האם אסור להגיד "כונפה", וזה שקול לכינוי גזעני כמו "כושון"? אילו כתב באותו משפט "מכוערות" – זה גם היה בגדר ביזוי נשים? האם הבעיה עם "כונפה" היא שאין לה מקביל גברי?

  10. זהר says:

    נכון, כתבתי שהוא מבזה נשים, ולדעתי זה בדיוק מה שהוא עושה באמירתו ההרמטית (לא רק "כונפות", אלא "כונפות גמורות"). אבל מכאן ועד המסקנה שאני חושב שהוא שוביניסט שלא מצליח להחביא את זה הדרך עוד ארוכה. מעבר לכך, נתתי לו ליהנות מהספק, ובצדק (לדעתי), שכן אני חושב שהביקורת שלי רלוונטית – כל שכן בהקשר הרעיון של הפוסט (ולא שאני מנסה לברוח מאמירתי או משהו בנדון) – אבל אין לי שום כוונה לבצע בו שיפוט מהיר כמקובל במחוזותינו. כעת, אני לא מעוניין להיכנס לדיון קטנוני בנוסח 'למה מתכוון אדוני כשהוא אומר כך וכך', ומדוע "ניגר" נחשב לגזעני ו"בלאק" לא (וכמובן, תלוי מי אומר אותם). העובדה הפשוטה היא שזה כך, ואת זה יש לקבל – גם אם לעתים זה מעיק. בעייתי מאוד בעיניי שגולדן מבקר את הסקסיזם תוך עשיית שימוש במונחים סקסיסטיים כלפי מושא הסקסיזם שעליו הוא מעוניין להצביע. מילא היה עושה זאת בהפוך על הפוך, אזי אפשר היה לראות בכך תחבולה לשונית, אבל אין זה כך. לדעתי גם אם הוא היה כותב "מכוערות" זה היה פוגעני, אם כי באופנים אחרים (משום מה מאוד מקובל לשפוט נשים על פי יופיין וגופן, וזה כמובן… מקרי בלבד). אבל כל העניין הוא שהוא בחר בביטוי ההרמטי "כונפות גמורות". לא מדובר כאן על מה היה קורה אילו, אלא על מה שקרה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: