מפגשים מהסוג האורבני IV, או: Esse est percipi (להיות משמע להיתפס)

"…כל אותם גופים המהווים את מערכת-העולם האדירה, אין להם שום קיום מחוץ לאיזו רוח, וישותם היא היותם נתפסים או נודעים; ומכאן, שכל זמן שאינם נתפסים בפועל על ידִי, או שאינם נמצאים ברוחי או ברוחה של נשמה ברואה אחרת, הריהם בהכרח או מחוסרי כל מציאות, או מתקיימים ברוחה של איזו נשמה נצחית…"

(ברקלי, מתוך: עקרוני הדעת של האדם)

סניף קופת החולים "מכבי" ברח' בלפור בתל אביב. בכסא הצמוד אלי מימין יש מקום פנוי ועליו התיק (היפהפה) שלי. מקום פנוי נוסף משמאלי, מרחק של מטר וחצי ממני. מן המעלית יוצאת בחורה בשנות ה-30 לחייה וניגשת לדלפק. אני קולט שהיא חיה בסרט: מתהלכת לאורם של זרקורים מדומיינים, כשהמצלמה עוקבת אחר צעדיה. לאחר כמה סידורים בדלפק המזכירות הרפואית הגיע הרגע בתסריט שבו הבחורה מחליטה להתיישב לצידי, דווקא לצידי, ואומרת: "אני רוצה לשבת כאן… אפשר…?", "כן, בבקשה", השבתי בטון מעושה. ובתסריט הפרטי שלי סיננתי לעצמי בסרקזם why not, come sit on my lap. אני מסוגל להבין את הצורך של אנשים להנכיח את עצמם. אבל בקופת החולים?!

מייד לאחר שהיא התיישבה צלצל הנייד שלי. יופי מחפשת אותי. עניתי, החלפנו מידע על היום שלה והיום שלי (מה נשמע, נה נה נה וכו'), ועידכנו זה את זו בהתפתחויות שונות. דיברתי בשקט, אבל היה ברור שאני מדבר עם בת-זוגי. אני מאוד אוהב את יופי ומאוד אוהב להגיד לה את זה, אבל בהתחשב בסיטואציה הצפופה בקופת החולים נמנעתי מענייני הקוצי-מוצי והשתדלתי שהשיחה תהיה אינפורמטיבית בלבד. יופי אמרה מה שאמרה ואני אמרתי בתגובה ש"גם אני". השיחה הסתיימה.

ואז התחילה השיחה הסלולרית של הבחורה לידי. היא ניהלה שיחה פרטית ואישית לחלוטין. כלומר, כביכול. "הייייי, מה קורה… כן, חה חה חה, אוי זה מזכיר לי…", ועוד כל מיני כאלה אותם היא ביטאה בווליום גבוה מאוד, באינטונציה פלרטטנית ובשפת גוף משוחררת למדי – שמאוד מודעת לעצמה ככזו. החלפת המידע והרגש בינה לבין הבחור מעברו השני של הקו, צריכה הייתה, כך מסתבר, לעבור דרך כל הנוכחים במסדרון ההמתנה.

ואז הגיעה השיחה לרגע שלשמו התכנסנו. להלן התקציר: "טוב… אוקי; מה? אבל למה? למה אתה שואל אותי? אם אתה רוצה להגיד לי משהו אז פשוט תגיד לי [צחיק צחוק]. כשאני רוצה להגיד לך את זה אני לא שואלת אותך, אני פשוט אומרת… נכון שאני לא אומרת לך שאני אוהבת אותך כל דקה וחצי אלא רק פעם בשעתיים [שוב מצחקקת], אבל אני אומרת. מה? אהה, אווו, כן. אוווווו. חמוד. חמוד שלי. גם אני אוהבת אותך. מאוד, אהבה שלי." אולי היא לא מדמיינת סרט עלילתי, אלא דקומנטציה על חייה.

היא לא צהלה באהבתה לבחור שאיתה, היא צהלה מכך שהפגינה לעברנו את אהבתה לבחור שאיתה. אנחנו, היושבים במסדרון הצר של "מכבי שירותי בריאות", ובעיקר אני – זה שלוהק לתפקיד הצופה בשורה הראשונה – היינו קהל היעד של השיחה הזו. והשיחה הפרטית הייתה כזו רק לכאורה. גם הדיבור האדיש לקיומנו – הנוכחים ברקע – לא באמת היה אדיש. היא נזקקה לנו כמו שאקסהיביציוניסט זקוק לקהל. השיחה שלה עם הבחור הייתה מקבלת אופי שונה לגמרי אלמלא היינו שם. ואולי אז היה שם סיכוי לפחות וולגריות, לרגישות כנה, לקצת פחות שליטה. להתנהלות רפויה יותר – שלא נאחזת בדפנות.

אחרי שסיימתי אצל הרופא יצאתי מחדרו ונעמדתי בדלפק כדי לברר איזה עניין. גם היא יצאה ונעמדה לידי. שמתי לב שהיא מסתכלת עלי במבט שמבקש את תשומת לבי. התעלמתי. אם כי התעלמותי יכולה גם להיחשב כהתייחסות אליה. במובן זה היא השיגה את שלה. מה לעשות, היא מאלה שצריך לעבוד בשבילם, אפילו בניוטרל.

יצא שהיא הלכה לפני. כמעט כתבתי "התפוגגה", שכן לא ברור מי "יתפוס" אותה עכשיו, מיהו הקורבן של מלאכת ההנכחה. זו עבודה קשה "להיות נתפס". תמיד להימצא ביחס למשהו, תמיד להיות תלוי ביחס הזה, משועבד לו. זו וריאציה על מצבה הקיומי של הבימבו: דריכות תמידית. אבל אין מה לדאוג לה בעניין ההתפוגגות; כל מה שהיא צריכה הוא למשוך קצת תשומת לב ברחוב, עד אחר הצהריים, ואז כבר יתפוס אותה הבחורון שהיא תפסה לעצמה.

בפעם הבאה אולי כדאי שתקבע תור למישהו או מישהי שיעשו לה "ריפוי מתפיסה", אם כי עולה החשד שמדובר במחלה אוטואימונית שלא ניתן לרפאה.

7 Responses to מפגשים מהסוג האורבני IV, או: Esse est percipi (להיות משמע להיתפס)

  1. אליאב says:

    כתוב מצוין. אגב, האם אקדמאים לא לוקים, בדרכם, באותו סינדרום?
    Just thinkin'

  2. דורון says:

    אם עץ נופל ביער ואיש אינו שם, האם הוא משמיע קול?

  3. זהר says:

    תלוי את מי שואלים. ברקלי היה מספק תשובה שונה לגמרי מהפוזיטיביסטים יוצאי החוג הוינאי שהיו עונים לך, בלי להתבלבל, שהבעיה היא בעצם השאלה שלך (נוכל לדבר על זה מחר בצהרים בזמן שהבצק יתפח, אבל בעצם יש לנו דברים הרבה יותר מעניינים לדבר עליהם).

  4. ז'ניה says:

    פוסט יפה, אבל אתה מודע לאירוניה שבעצם פרסומו, כן?

  5. זהר says:

    אני מודע לאירוניה ואני מודע גם לאירוניה שבעצם תגובתי לתגובתך. אבל יחד עם זאת, כמו שמישהו אמר פעם, זה לא בהכרח בעייתי לספק טיעון מעגלי כל עוד הרדיוס של הטיעון הזה גדול מספיק.

  6. יפה וחד.

    נשים את האירוניה בצד.

    אם כבר משהו קצת חורק בהתבוננויות האלה (זה לא מופנה אליך בעצם. זה מופנה אלי) זה השיפוט. כלומר, כן, זה נכון. ומצד שני, מי שמנו. אי אפשר שלא לראות. אבל באותו רגע נוצרים יחסי כוחות לא מאוזנים.

  7. נחמן הרשקוביץ says:

    "מידת הרחמים אין לה אונס"
    (ויליאם שייקספיר, "הסוחר מוונציה")

    דומה כי אותה בחורה פשוט ניסתה לאנוס את סביבתה על מנת לקבל תחושה נשגבת של חשיבות אופטית ורגעית באמצעות מעשיה.
    לדידי, החשיבות הגדולה שבמעשיה הינה יצירת אותו רגש אמפתי ומזדהה העשוי להטעות את ההדיוט לחשוב כי המדובר ברגש של רחמים. אכן, יש צורך לעשות הפרדה בין השניים, שכן זהו למעשה ההבדל בין הרגשת חשיבות נשגבת ובין שפל המוביל לרחמים. אמפתיה, במובן של הזדהות היא למעשה מטרת "המופע" אותו ערכה הבחורה בפני כל החפץ בעיקרה.

    הרגשות אותן רצתה לאנוס השומע להרגיש נובעות, כנראה מחסך הקיים בעולמה הפרטי. כך, כדוגמא, רצתה להאדיר את העובדה שהיא מחוזרת או בעלת זוגיות עם פרטנר אידיאלי באופן שכולי עלמא ירצה לשאוף להיות כמותה. זו למעשה הרגשת החשיבות הנשגבת שעליה מדובר.

    מאידך, מציתה היא, לא מאונס וייתכן אף שלא מרצון כלל, את רגש הרחמים. הרי ברור כי העד הסביר לשיחה תמיד יחשוב לעצמו: "מדוע היא מצאה לנכון לשפוך דווקא בפני את כל גחמותיה ובעיותיה, והאם אני באמת הכתובת?!". הלך רוח זה יוביל במישרין את המקשיב הפוטנציאלי לרחם על אותה בחורה, שכן, וכעולה מדבריך, הינה חסרת ביטחון עצמי באופן כליל כלפי בן זוגה ובכלל ומוצאת היא את ניחומה על אי ההצלחה בזוגיותה ע"י חיפוש אשרור והותרת רושם, כזה או אחר, באשר לקשריה הזוגיים מסביבתה.

    המסקנה המתבקשת היא כי צדק שייקספיר באמרתו. אכן נאנסת להעניק לבחורה את אותה תחושה נשגבת, אך יחד עם זאת ובדומה כי בניגוד לרצונה או כוונתה הרגשת כלפיה מידת מה של רחמים.  

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: