יחסים

קאטו ואני סיימנו את מלחמות הדיאטה. כעת אנחנו בשלב של קרבות מאסף מקומיים. החתול השיל מעצמו (אם כי אנחנו החלטנו את זה עבורו) משקל לא מבוטל, וכעת הוא במשקל "נורמלי". הוא החזיר לעצמו חיוניות וקלילות תנועה ואיבד את שיק גארפילד שאפף אותו מזה זמן רב. במסגרת השינוי הגופני הוא חזר לינוק את שמיכת הפליס שמונחת על הכורסה. בהתחלה חשבתי שזה תוצר של הדיאטה, מעין ניסיון לשחק ב"אני אוכל" וכך להיות פחות רעב בין הארוחות, אבל הוא ממשיך גם כעת. שנים הוא לא עשה את זה. פעם, כשהיה צעיר, הוא החזיר את שמיכת הצמר מהמרפסת אל הכורסה בסלון, תוך שהעביר אותה בפתח הכניסה הצר שהתקנתי לו בדלת. אחרי שהכניס חלק מהשמיכה בפתח הוא נעמד ומשך אותה פנימה בהחלטיות והתמדה לתוך הסלון. זו הייתה חוויה של agency בועט וממוקד. אחר כך הוא התיישב על שמיכת הצמר והחל לינוק. ועכשיו, כאמור, הוא עושה את זה שוב.

לרוב קאטו יונק מהשמיכה כאשר מישהו יושב לידו על הספה, למעשה פעולת הישיבה של מאן דהוא על הספה מפעילה אצלו את הטייס האוטומטי והוא עולה על השמיכה וממריא. לפעמים אני מתיישב שם רק כדי לצ'פר אותו, שיינק קצת, שיהנה, אם כי כעת כשאני חושב על זה לא ברור לי מי נהנה יותר – הוא או אני.

השנים הפכו את קאטו לנרגן פחות, ואני חושב שגם הדיאטה סייעה בכך מאוד בשבועות האחרונים. בזמן האחרון יותר ויותר פעמים הוא מאפשר לי לחבק אותו במיטה ואנחנו נרדמים ביחד. הוא אפילו מניח את ראשו ברפיון מלא על החזה או היד שלי. לפעמים כשאני מלטף אותו ומרגיש את צלעותיו אני מתכווץ. רזון בגיל מבוגר, כמו וריד בולט בשריר, הוא סימן של זקנה, לא של נעורים מתחדשים.

כשאני יושב לידו, מלטף אותו ומסתכל עליו, אני אומר לעצמי: "זהר, אתה ביחסים עם צורת חיים אחרת". מצד אחד יש לנו צרכים שונים לחלוטין, אבל מצד שני – בדברים הבסיסיים – אנחנו דומים, רוצים את אותם הדברים. אנחנו מעניקים זה לזה תשומת לב, יש בינינו קרבה, חום, הבנה, אי הבנה וגם ריבים. אנחנו נותנים אחד לשני מקום, אבל גם יודעים לקצר זה את זה. ואת כל זה אנחנו עושים וחווים על אף שאנחנו אורגניזמים ממינים שונים. זה קורה להרבה אנשים כל הזמן, אבל כמו הרבה דברים טריוויאליים לכאורה, זה לא מובן מאליו.

מה שאני בעצם רוצה להגיד זה שקאטו ואני בתקופה טובה, טובה מאוד.

 

יופי, בכובעה כמגינה על הזכות להיות בעל כל מידת גוף שהיא, מבקשת להוסיף שהיינו אוהבים אותו בדיוק אותו הדבר לו היה נשאר במשקלו הקודם, ושלא צריך לעשות אידיאליזציה של דיאטות.

3 Responses to יחסים

  1. שירלי says:

    "טריוויאלי ולא מובן מאלין " כל כך מדוייק , אימצתי !

    קאטו באמת נראה חתיך ביותר והולם יפה את הבעלים שלו .

  2. יגאל says:

    מעולה, וגם הזכיר לי את הדיסק של טרייסי צ'פמן שכבר מזמן לא שמעתי ועכשיו מתנגן גם אצלי 🙂

  3. שרון says:

    פוסט מקסים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: