עצה על כתיבה מקתרין הריסון

בראיון לכבוד בואה של הסופרת לישראל, היא נותנת את העצה הבאה לכותבים:

אחד הדברים שאני מוצאת את עצמי אומרת לתלמידים הכי הרבה זה – תפסיקו לחשוב. אל תפחדו לכתוב רע. תכתבו ואחר כך תקראו את זה שוב. הרבה אנשים מנסים לתאר סיפורים משפחתיים מסובכים או מערכות יחסים מסוכנות. כתיבה היא קודם כל לספר סיפור, וזה הדבר הראשון שצריך לעשות. אחר כך אפשר ליצור בו מניפולציות ולטפל בסיפור.

אני מכירה את זה גם מעצמי וגם מהתלמידים שלי, שאדם שם מחסומים לעצמו, חושב יותר מדי, ביקורתי מדי. מה אמא שלי תחשוב כשתקרא את זה. למה אני כותב בזמן עבר ולא בהווה. הם כל הזמן שואלים אותי ומה אם. אני אומרת להם – אתם היחידים שמכירים את הסיפור שלכם, אל תשבו ותחכו למשפט המושלם, כי הוא לא יבוא לעולם. אל תפחדו. פשוט תכתבו.

למרות שהיא מדברת לסופרי בדיון, העצה הזאת טובה גם לכותבים באקדמיה. לחשוב מה יגידו, איזה ציון תקבלו, מי יפרסם את זה הן מחשבות משתקות, בזבוז זמן. הקולות הללו בראש הם נחלת חלקם של כולם. כותבים משגשגים מצליחים להתייחס אליהם בהומור, לתת להם לעבור הלאה מתודעתם, ולהישאר לשבת על הכיסא ולהמשיך לעבוד.

ועל הקשר בין כתיבה לבין רעיון טוב וקריאה מוקדמת — אני מסכימה עם הריסון: קודם כל כיתבו. כל מחשבה שעולה לכם, עד כמה שהיא נראית טריוויאלית. אחר כך יגיעו החידוד, הליטוש וההעמקה. הכמיהה לכתוב משפט מעולה כבר בטיוטה הראשונה גורמת לנו לא לכתוב כלל. זה מימצא בדוק ומגובה במחקרים אמפריים ובאינספור עדויות של כותבים.  הקשיבו להריסון. ו… יאללה, לשבת לכתוב!

7 Responses to עצה על כתיבה מקתרין הריסון

  1. אליאב says:

    אני קורא לזה כתיבה בשיטת "עופרת יצוקה". Write first, ask questions later

  2. יובל says:

    הי. אני בגדול מסכים, אבל האם עצה זו אינה מובילה לפרסומי יתר של מאמרים לא בשלים? ובכלל לאינפלציה בפרסומים אקדמיים שלא תמיד ערכה ברור?

  3. תודה, יובל ואליאב. אליאב: אני מפרשת את דבריך כנאמרים בהומור. יובל: כל זה הוא כמובן לא במקום ביקורת עצמית ועריכה קפדנית – של הכותבת ושל עורכים חיצוניים. במקום אחר בראיון, הריסון כותבת על הביקורת העצמית החמורה שהיא מפעילה על עצמה, ועל זה שהיא לא רואה עצמה ככוכבת על. המטרה של הגישה הזאת היא "להתניע" את גלגלי התודעה והיצירתיות השמורים היטב ומוחזקים על יד הסופר-אגו שלנו.

  4. wondergirl says:

    אני יודעת שאת צודקת (וגם היא J) ועדין לא הצלחתי להביא את עצמי ליישם. תוהה איפה ולמה הושרש הפחד הנוראי הזה מהמילה הכתובה, התחושה שהיא צריכה להיות מושלמת מהרגע הראשון או שאסור לה להיות בכלל.

    ברשותך גוזרת ושומרת, ומדביקה על הלוח מעל המסך… בתקווה שהפעם יעזור.

    ותודה שוב, חשוב נורא נורא נורא שלא תפסיקי להזכיר את זה לכולנו!

  5. אליאב says:

    יופי, אכן בהומור, מקווה שלא בהומור שחור מדי. למען הסר ספק אין בדברים כדי להביע דעה על "עופרת יצוקה" 😉

  6. אליאב says:

    ואולי הכי חשוב – מסכים לגמרי עם מה שכתבת בפוסט!

  7. יובל says:

    אני, כאמור, מסכים. אלא שבאותה נשימה עולים לי במחשבה כל מיני מאמרים, אפילו של פרופ' נחשבים, שנראה כאילו נכתבו בהינף אחד, ללא עריכה וללא ביקורת. אבל כמובן שמבחינה אנליטית המדובר בשני שלבים נפרדים – הכתיבה והעריכה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: