סינגל מאלט

לאירועים כמו חתונות, בריתות (וגם לסוג מסוים של מסיבות, בייחוד אלה שלא רוקדים בהן) אני מגיע בתחושה מעורבת. אין לי בעיה עקרונית עם ההתכנסות או השמחה, אבל יש שם יותר מדי אנשים ולא ברור לי מה צריך לעשות. לפעמים נדמה לי שכך הייתי מרגיש אילו הייתי נקלע לספיד דייטינג. אני משתפר עם השנים וזה כבר לא מציף אותי, אבל זו תמיד עבודה, על אף שלמדתי להמיר אותה לתצפית משתתפת.

כדי שיהיה לי משהו לעשות אני בדרך כלל שם פעמיי לבר, וליתר דיוק מתקדם לעבר הוויסקי. עצם החזקת הכוס ביד פותרת לי חלק מהבעיה של "מה לעשות עם הידיים" ויותר משאני מחזיק את הוויסקי הוא מחזיק אותי. ואז מתחיל ה"מינגלינג", אומרים שלום-מה-נשמע לכל מיני אנשים ושואלים אותך "מה אתה עושה היום? "איפה אתה גר?" ו"מה ב-א-מת?!" בשלב הזה אני משתדל להמעיט באמירת דברים שאני לא מתכוון אליהם.

בעיצומו של האירוע אני מוצא לעצמי פינה, משענת, או לפחות מקום להניח עליו את הרגל. שם אני מתמקם עם הכוס ביד, ומביט על המפות והמפיות התואמות, הסכו"ם הממושמע וגם על הנשים והגברים המאכלסים את האירוע. עד כמה הם מודעים כעת לכך שהמפות הלבנות מסתירות שולחנות פשוטים? לרגע אני מרגיש כאילו שלפו אותי מהכסאות המוזיקליים, הלבישו עלי חלוק לבן והכניסו אותי למתקן סודי בו מתחוור לי שכולנו עכברי מעבדה בניסוי נשכח וחסר תוחלת. אבל דווקא ברגעים האלה מציפה אותי גם אופטימיות (מסוימת, מהולה באלכוהול), ואני משלים עם השמחה הקטנה, המקומית, שמבקשת לעטר את החיים בקצפת.

ויש הרגע שבו אני הולך לשירותים. רגע פרטי של שקט וריפיון, של לבד. רוחץ ידיים ומסתכל במראה. לפעמים גם עושה לעצמי פרצוף מוזר, או מוציא לשון, מזכיר לעצמי שאין סיכוי בעולם (למרבה השמחה, רוב הזמן) שאי פעם אהפוך לאיש.

הרכב חונה. הגענו. איכשהו תמיד פותחים את סך השמש ומסתכלים במראה הקטנה. מעבירים יד על הפנים או על השיער. תוך פסיעה לעבר החצר, הפרדס או האולם אני נותן ליופי יד ותוהה לאן נעלם הילד שעבר את האירועים האלה בריצה ובמשחקים בין המוזמנים, נגעל מהנשיקות, השפתונים, הצביטות בלחי וה"תגיד שלום". ולא שאני מתגעגע אליו במיוחד, אבל אז אני מבין שאולי יותר מכל האירועים האלה, שלכאורה ממוקדים במקום, למעשה עוסקים ועסוקים בזמן. הם ניצחון קטן, ניצחון מקומי, של האדם על הזמן. זה ניצחון בקרב נקודתי. המלחמה, בה ינצח הנצח, אבודה מראש.

אין פלא שדבר ראשון אני ניגש לבר. וחסר להם שאין סינגל מאלט.

3 Responses to סינגל מאלט

  1. שירלי says:

    "משתדל להמעיט בדברים שאני לא מתכוון אליהם" : )

  2. וכמו שנוהגים לתרגם בסדרות בריטיות שמוקרנות ב׳יס׳: בירה שחורה.

  3. תיקון: בירה שחורה אחת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: