דברים שחשבתי מחוץ לג'ים

עייפות: אמנם טקסט הוא סוג של חוזה, אבל טקסט לא משפטי שנכתב על ידי עורך דין ועושה שימוש בעגה המקצועית (לית מאן דפליג, להלן, מאחר וכאמור, ברי…), חזקה עליו שיפיל עלי עייפות.

פיקדון: במבנים שעובדים בהם שיפוצניקים או בנאים תמיד אפשר לראות בקבוק קולה ריק בצד החדר או על החלון.

פרופורציות: בטיילת יש קבוצת נערים שמתאמנת לקראת הגיוס. יש שם כמה נערים בני 17+ שבעל כורחם נראים "גברים". מעולם לא הייתי כזה וכנראה שלעולם לא אהיה. לא ברור מהם הדברים שעושים אותם לכאלה. זה לא רק השער על הגוף, שאינו נערי בעליל. על אף שיש להם פנים מבוגרות יותר מחבריהם בעלי הפנים הנעריות, הן לא נראות בוגרות יותר. כמו אצל חבריהם הנעריים יותר, גם אצלם העורף "נקי" למדי וכאילו במצב של under construction. אבל זה כן קשור לפרופורציות. זה משהו מעוות שעובר כגברי. כשהייתי בגילם קצת קינאתי בכאלה מסוגם.

התחפצות: בפורים ראיתי נערות ובחורות שהתחפשו על ידי שהן עטו על עצמן את ערטולן.

שוק: את השוק בנמל תל אביב אני מכנה הצ'ייסר של שוק הכרמל. הוא כיפי, קומפקטי, נעים להסתובב בו. לעתים מעיקה עלי שם הדינמיקה של החלפת מילות נימוס "נעימות", כאילו המוכרים הם דיילי ירקות. במילים אחרות, לפעמים אני מרגיש שההתנהלות שלי בדוכן (שהרי, כידוע, שם מדובר בדוכן, לא בבסטה) היא סוג של עבודה שדומה לזו שיש לך בארוחת הבוקר עם בעלת הצימר. במובן זה אני מעדיף את שוק הכרמל, שם החוזה עם המוכרים הוא בלתי מדובר, אך ברור ובלי טקסים. אם השוק בנמל הוא צימר, אז שוק הכרמל הוא מלון: הוא גדול יותר ובלתי אישי. הכל עומד לשירותי, אבל באפס עבודה מבחינתי. אני מכיר את שוק הכרמל יותר ממה שדמיינתי אי פעם, אך אני עדיין זר בו. דווקא זה הופך אותו למשחרר יותר עבורי. ועם זאת, שוק הנמל הוא מקום שמח יותר. לפעמים נדמה לי שיש בזה משהו לא הוגן.

צייר לי כבשה: אצל "אבי גבינות" בשוק הכרמל (פינת יעבץ) יש לפחות שלוש תמונות של מנשה קדישמן, כבשים כמובן. העיניים שקדישמן מצייר לכבשים הן עיניו שלו. הוא גם מתלבש כמו כבשה.

סאונה: תוך כדי שיחה שהתפתחה בסאונה (חרף דבריי בתגובות לפוסט האחרון) שאל אותי האיש המבוגר: בן כמה אתה? 40, השבתי. הוא הסתכל עלי ואמר: זה גיל טוב. הוא אמר את זה ברצינות, אבל בלבביות. ברוך. כמעט בחיוך. האמירה הזו לא חידשה לי הרבה, אבל האופן שבו היא נאמרה הפך אותה לאחד הדברים היפים שנאמרו לי לאחרונה.

ציטוט: "—יש אלף ואחד פתחים סמויים, המשיך אבי, שעין בוחנת עשויה לחדור בעדם אל נפש הזולת; ואני גורס, שאדם רגיש אינו עשוי להניח את כובעו בכניסתו לחדר, —או לשוב וליטול אותו בצאתו, בלא שיתמלט ממנו בלי משים משהו שיהיה בו להסגירו." (טריסטרם שנדי, עמ' 435)

ספר: היינו העתיד של יעל נאמן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: