אי אפשר להצטרף לשיחה כך פתאום

מוסר צריך להיות מתוח. אבל במידה. כמו תוף. הנקישה צריכה לחזור אליך. אסור שהצליל יהיה אטום. מוסר מקומט זה לא טוב. אבל מה לעשות, המוסר מתקמט והחוק מתפורר בקצוות. כמו הזקן ההוא שנתפס נוהג נגד הכיוון בנתיבי איילון. מה כבר אפשר לעשות חוץ מלשלול לו את הרישיון. אפילו להפחיד אותו עם המדים החדשים, האמריקאים כל כך, של המשטרה אי אפשר; הוא יחשוב שזה פורים. אולי אפילו חשב כך. מה יאמר על כך שופט התעבורה, שגלימתו תמיד מקומטת? שופט תעבורה זה מקצוע עצוב. קצת כמו תלמיד מגודל שמעולם לא הפסיק את משמרתו ב"משמרות הזהירות בדרכים" במעבר החציה, ועכשיו הוא עושה אותו הדבר, רק לגדולים. בסרטים, זקן שנוהג נגד הכיוון יכול להעיר שופט תעבורה מעילפונו.

גם אותי כמעט עצרו שוטרים: אתמול בלילה חלמתי שתוך כדי נהיגה אני פונה בטעות לקטע רחוב שמוגבל לתחבורה ציבורית בלבד. נדמה לי שזה היה באלנבי. מיד הגיעה ניידת וסימנה לי לעצור, אבל התחכמתי, הם לא יצליחו לעשות עלי את הקטע שלהם, זיבּי שהם יתנו לי קנס, פשוט התעוררתי. נראה אותם תופסים אותי עכשיו. אם הייתי אמריקאי הייתי אומר 'סאקרז'.

באותה הזדמנות שנעלמתי לשוטרים קמתי מהמיטה והלכתי לשירותים. אהההה… איזו הרגשה נעימה. זה הזכיר לי שבצבא תמיד העדפתי לשמור באמצע הלילה, כך יכולתי להתפנק כל השמירה על הזמן שעוד נותר לי לישון. וזה היה באמת, לא בחלום. מי שלא רוצה להאמין שלא יאמין. כי אני לא כותב כדי להסביר, כדי שכולם יבינו סופסוף, פעם אחת ולתמיד, או כדי להצטדק. ואני לא מחפש אינטימיות כפויה. אני מעדיף שהבחורה במונית השירות לא תבקש ממני להעביר כסף לנהג, לא רוצה שהיא תיגע לי ביד בזמן שהיא מעבירה לי את הכסף.

כשאני מטפס לאלנבי דרך גאולה אני מסתכל על הבחורות שיושבות ב"שלג". אני צופה בהן כמו שהייתי צופה בצעירים ובצעירות הפוסעים החוצה מהרכבת התחתית המגיעה מוויליאמסברג בתחנת יוניון סקוויר. הם משכו את העין אבל הרתיעו את הגוף. היום אני כבר מבין למה התכוונה וולך כשאמרה "אל תרצה ממני מה שאין לו מין", ואני כבר לא חושב שזה משפט קשה בהכרח. כי הדברים הולכים ונהיים ברורים בדיוק כפי שהם נהיים עמומים ורחוקים. לא תמיד זה נכון.

השוטר שעצר את הזקן, אולי גם הוא מהגברים האלה שלא מסוגלים לומר "תודה" בלי להוסיף "אחי". כי זה שהמערב הפרוע הסתרק וקשר עניבה מתחת למדים המעומלנים עוד לא אומר שהוא הפסיק להיות פרוע ושהוא מצמיח עלים על האלה. ומה נעשה עם הצפורניים המודבקות? בינתיים עדיף לרכוב על אופניים. הרכיבה על אופניים אחרי שממלאים אוויר מרגישה כמו להסתפר קצר. זה נעים. אבל איכשהו פתאום זה עובר והשער צומח, ופתאום צריך למלא אוויר מחדש.

אי אפשר להצטרף לשיחה כך פתאום.

2 Responses to אי אפשר להצטרף לשיחה כך פתאום

  1. יאיר says:

    יפה, אבל אל תמלא יותר מדי אוויר בגלגלים של האופניים כי כך יש פחות שיכוך לזעזועי הכביש (טוב, בישראל זה פחות חמור מאשר בהודו).
    מה שמזכיר לי שאחד החברים שלי מקריית ביאליק טוען בתוקף שמתקן האופניים השכונתי שלנו היה מנפח את הגלגלים בלחץ אימתני שלרוב היה מוביל לפיצוץ לאחר מספר דקות של נסיעה ולביקור נוסף בלתי נמנע אצל אותו מתקן אופניים.

  2. זהר says:

    החבר שלך צודק. זו היתה פרקטיקה ידועה אצלו. לא רוצה להזכיר את שמו, אבל זה בהחלט לא היה יעקב לב מקרן היסוד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: