שיווי משקל

מתישהו התחלנו להתהלך על שתיים. פעם שמעתי מדען (אותו שם תואר שגורם לרוב האנשים להנהן בעת שהוא מדבר) שהסביר שעם הזדקפותנו על שתיים יכולנו להשתמש בידיים, והידיים הן אלה שנתנו דחיפה להתפתחותו של המוח, באמצעות הדברים שכעת יכולנו לעשות איתן. אולי. מפתה להתמסר לזה, להנהן לזה. אבל עם המעבר להליכה על שתיים כילינו את רוב משאבי שיווי המשקל שלנו, שלא נדרשנו להם כשהלכנו על ארבע. ועכשיו לא רק שאנחנו עסוקים במציאת איזונים, אנחנו גם לא יודעים מה לעשות עם הידיים. פעם היינו מדביקים איתן מדבקות על השמשה האחורית של הרכב.

דווקא במוזיאון הייתי יכול לעשות בהן שימוש רב, אבל במוזיאון הכי קשה עם הידיים (המוזיאון היה מעדיף שלא יהיו לנו ידיים). יש לי צורך להתגרות בשומר, לעשות תנועה דו משמעית, שיחשוב שאני עומד לגעת בתמונה. לגרום לו לקום לרגע תוך הרמת היד, ואז להתיישב בחזרה באי סיפוק. לעתים אני מרגיש שמוזיאונים מתנהלים בהיפוך תפקידים בנוסח הקרנבל בברזיל. נדמה לי שהשומר מעוניין שנעשה משהו שאסור. אם היינו הולכים על ארבע יתכן שלא היו שומרים במוזיאון.

רעיון למיצג: שומר כפות באמצע החדר וקהל המבקרים מתעלל באמנות.

השומרים במוזיאון חיים לכאורה ביקום מקביל, ועם זאת ממחישים את דיאלקטיקת האדון והעבד, כי למען האמת, אם אגיע למוזיאון נטול שומרים אני לא בטוח שאדע מה לעשות. מוזיאון, כמו ספריה, תמיד ריק מדי או מלא מדי, שקט מדי או רועש מדי. היחסים בינו לבני האדם רחוקים מלהיות פתורים.

בטירונות התאמנו בלוחמת שטח בנוי. לקחו אותנו לעיר רפאים, סוג של מוזיאון. היינו שם שבוע, חיים במערבון, רק בלי הבירה ובלי הסרט. שם ידעתי מה לעשות עם הידיים, החזקתי את הנשק, ניגבתי את הזיעה, ומדי פעם קטפתי צמח יבש. באחד האימונים המ"מ אמר שאחת הבעיות הקשות בלוחמת שטח בנוי היא שהמבנים בולעים את האנשים. ככל שמתקדמים במעלה הרחוב ומשתלטים על עוד בתים, יותר חיילים נשארים בעמדות חיפוי, והמוביל נותר עם פחות חיילים פנויים. חשבתי על זה השבוע כשעשיתי הליכה ארוכה בתוככי תל אביב, שהרחובות בה לעולם אינם שוממים. יותר ויותר קשה לי ללכת לבד בלילה בעיר בלי להרגיש זול.

אם היינו הולכים על ארבע הייתי מסוגל לשבת כמו חתול.

One Response to שיווי משקל

  1. Sharon says:

    נפלא. בעיקר חווית הידיים במוזיאון, שממש נוגעת בנקודה כאובה אצלי… משום מה קשה לי לחוות משהו רק בחלק מהחושים, ונראה לי תמיד שכמו שהריח והטעם קרובים, כך גם הראייה והמישוש.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: