ראות

הנסיעה הביתה במבול השוצף הייתה קשה. מאוד. הגשם הכה ברכב מהצד. הגבתי כאילו מישהו מתחכך בי. אחר כך הכה מלפנים. האינסטינקט הורה לסגת. טיפות ענק. מקלות מים מהשמים. ברקים. כל מה שיכול לקרות. ראות אפס. מישהו עלול להיכנס בי. למחרת שוב הכביש רטוב. מוקדם בבוקר הגשם מטיח, מפנה אלי ידיים מאשימות. הגבתי באפאתיות לנהג הג'יפ שחתך אותי משמאל. וכך גם לנהג אחר שחתך מימין בזווית של 45 מעלות. לא רק בכביש אנחנו מבלבלים בין השתלבות להשתלחות. ניסיתי להתמקד בעיקר. ואז נזכרתי במשהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם. וחשבתי שיכול להיות שהדיכאון של פוסטר וואלאס, שהוא קצת המהדורה הספרותית של פרנק זאפה, היה רק סיבת ביניים להתאבדותו; יסוד מתווך לסיבה האמיתית – האופן המדויק כל כך שבו הוא ראה את העולם. אני קורא בו קצת כל יום, כדי שלא ייגמר. אני מכבה את הרדיו. בועת שקט שמתקדמת בתוך הצלפות הגשם. ביטחון ארעי. כמעט מדומיין. סצנה סוריאליסטית. מלווה במוסיקה כנסייתית חזקה מדי. במוסיקה כנסייתית עתיקה שמלווה בשירה יש יסוד מתועב. זו שירה שבחסותה אפשר לעשות הכול. והעוגב. כמו הקוסם מארץ עוץ, רק אמיתי. אני מעדיף את הצ'מבלו. אמנם הוא נראה קצת כמו מכתבה על הורמון גדילה שצמחה לאורך, אבל במהותו הוא שייך למשפחה של יצורים קדמוניים. אוכלי עשב. ואני בעדם. תמיד. הארכיטקטורה שלו מתאימה לצליל שהוא מפיק. בשניהם (ובעצם בשלושתם, אם מחשיבים את משפחת היצורים הקדמוניים) יש משהו רעוע. אבל לא שברירי. זה לא הרעוע של מצבנו, השמרני להחריד, המאיים להתמוטט. שמרנות בעלת ריח נפתליני דוחה אותי. למשל, אני מחכה בקוצר רוח לנגנית קלאסית ששערה פרוע. הנה, אני מזיז את הרגל, מנקז את זה משם. ועדיף שגם לא תהיה מאופרת. בינתיים אפשר להזמין נגן אבוב שלובש טי-שירט אדומה. הגברים של המוסיקה הקלאסית מתלבשים נורא. כמו עורכי דין בבית המשפט. יש להם לגיטימציה להתלבש יפה, אבל הם בוחרים ללבוש את הז'קט והמכנסים כמו מדים. וזה עוד לפני הנעליים. כשהייתי ילד קראתי שבוב גוצ'יונה, מייסד המגזין פנטהאוז, נהג למרוח על העדשה ווזלין כדי לרכך את התמונה.

3 Responses to ראות

  1. lorestenel says:

    אכן יסוד מתועב. הזכרת לי את סצינת הכנסיה בסנדק, ערוכה במקביל עם חיסולים ממוקדים של מתנגדי היורש. בעניין השיער הפרוע, הפסנתרנית מרתה ארגריך לא תמיד הצליחה להשתלט על שיערה; מצד שני אני לא יודעת אם היא מאד אהבה את זה.

  2. anatga says:

    תודה על ההזדמנות ליהנות מהכתיבה שלך. הוספתי את ואלאס לרשימת הקריאה. אני מחכה לספר הביכורים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: