מדברים

הפילוסופים בגדו.
הם מתארים.
זה בסדר.
הם
מסבירים.
להסביר זה בסדר.

הם
מסבירים
את מה שאפשר
להגיד.

הם
הם כבר
הם כבר לא
מנסים
את מה
שאי.

בדיוק כשחשבתי על חוסר המשמעות של הכול מישהי פתחה ליד שולחן האוכל בקבוק ספרייט. דיאט ספרייט. שהתיז לכל הכיוונים. בסימטריה. מרהיב. כמו ממטרה. הייתה לנו כזו בגינה. כשהייתי ילד. בדיוק כשחשבתי על הספרייט, במדשאה, בחצר של האוניברסיטה הפתוחה, שמתי לב לארבעה עורבים מתעופפים. מסתופפים בברוש. מדברים מדברים מדברים.

One Response to מדברים

  1. מרב says:

    על כך שסוקרטס בן תמותה, ושואלים את עצמם אם שחורות היא באמת מרכיב זהותי כה חשוב עד שהיא קובעת אמתות או שקריות של מסקנות. העורבים שהיו בדשא בבית שלנו, כשההמטרה עבדה או כשלא, היו עורבים נחמדים ויפים שהתהלכו בחצר במלכותיות בכנפיים בורקות וחשבו על איך ישיגו את חתיכת הגבינה הלבנה הבאה. אהבתי אותם, נורא רציתי לפתח אתם יחסים ושיתנו לי ללטף אותם. אהבתי את הטיסות הנמוכות שלהם ואת הצלילות להירטב במי הממטרה המסתובבת ואת החזרה אל צמרת עץ הדקל להתבונן על הסביבה מלמעלה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: