כשהשופט עבר לכיסא הקלדנית: 6 מחשבות על משפט ותרבות

יש רגעים שאני אוהבת את החברה הישראלית ואת התרבות שלהזו איננה אמירה סרקסטיתזה קורה לי בכל פעם שאני אוכלת מלפפון בלדיאו שאני נתקלת במוכנות טבעית לאלתר ולכופף את הכללים – שהפקידה נותנת לי להיכנס לדואר למרות שכבר 15:01, כי אני ממש חייבת לשלוח משהו דחוף.

השבוע היה לי רגע כזהלקחתי סטודנטים לבית הדין לעבודה – ביקור שהוא חלק מהקורס בדיני עבודה והוא בעל ערך לימודי עצוםבאמצע הדיון הקלדנית לחשה לשופט שהיא צריכה קפהבלי מצמצוץ ובלי טקסהשופט עבר לכיסא שלהוהמשיך להקליד את הדיון במקומה למשך דקות לא מעטותהיא חזרה עם שתי כוסות קפה – אחת לו ואחת לה.

אני מרגישה שאני לא יכולה אפילו להתחיל להסביר עד כמה המחווה הזאת איננה מובנת מאליהאך אנסה בכל זאת להסביר למה המחווה הזאת הייתה אקט מרגש ורדיקלי.

1. כשהשופט עבר לכיסא הקלדנית הוא איים למוטט את היסודות הסמויים אך המובהקים של היררכיה ארגונית – היררכיה שארגונים חושבים בדרך כלל שהיא ממש חיונית לתפקודם התקיןברוב מקומות העבודה ישמבחינה מבניתאת זו שהיא קלדניתמזכירהאו פקידההאישה הזאת היא לא רק העובדת שבמקרה ממלאת בארגון את הפונקציה הנדרשת של תמלול או רישום פרוטוקולמקומה הארגוני איננו עניין רנדומליזה עניין קריטי מבחינת הסדר הסימבולי של הארגון לשמור על מקומה הסימבולי והפיסיולמנוע יציאה מהמקום הזהאו טשטוש של גבולותיואלה שעובדים עם הקלדנית – השופטרואת החשבון או עורךהדין שביקש מאחת מעורכותהדין לכתוב פרוטוקול של הישיבה "פשוט כי הכתב שלה יפה" – כמעט מוגדרים על ידי העובדה שהם אינם קלדניתכפי שזהותו העליונה לכאורה של הלבן מוגדרת מכך שהוא זה שאיננו שחורכך בכירותו של עורךהדין הבכיר נגזרת ביומיום המשרדי לא רק מהשכלתו ומהכשרתואלא גם מהעובדה שהוא יושב בחדר הפינתי בקצה המסדרון בקומה הכי גבוהה של המשרדשהוא זה שעושים לו קפה ולא להיפךושהוא אף פעם לא יתבקש לכתוב פרוטוקול בישיבת ההתייעצות של השותפיםהשופט באולם מוגדר ממקומו במרכז הקתדרהלכן האקט של להחליק שמאלה לכיסא של הקלדנית הוא אקט ששובר היררכיות ארגוניות.

2. כשהשופט עבר לכיסא הקלדנית הוא שבר את ההיררכיה המגדרית שצמודה בדרך כללובאופן עיקש מבחינה היסטוריתלשירותים כמו מזכירותניקוןסיעוד וטיפולכןיש המון שופטות בישראלאבל כמה קלדנים אתם מכירים?

3. כשהשופט עבר לכיסא הקלדנית הוא עשה דבר מרגש ורדיקלי (גם) בשל המורגלות הבוטחת והנינוחה שבה הוא נעשהבגלל האגביות היומיומית שעלתה ממנוכל אלה היו חזקים מכל הצהרות הנשמעות ברוב מקומות העבודה (בדרך כלל בהרמת כוסית לראש השנה או לפסח) – הצהרות שלפיהן אנחנו כולנו משפחה אחתזוטרים ובכיריםשופטים וקלדניותהסטודנטים שלי שנכחו באולם צחקקו כשהשופט עבר לכסא הקלדניתהםאיך לומרפשוט לא עמדו בזהזו עובדה חשובהלא אגביתהשופט עשה אקט של ערעור גבולותוכל ערעור גבולות מעורר מבוכהואפילו מצוקה קלה.

4. כשהשופט עבר לכיסא הקלדנית הוא סגר את הפער בין החוק בתיאוריה לחוק למעשההתיק שנידון באולם באותו בוקר עסק בשאלה האם יש להכיר בנהג שהוגדר כספק שירות בחברה גדולהכעובדבתיקים העוסקים בשאלה האם התקיימו יחסי עובדמעביד (או מועסקמעסיקכמו שראוי לומר בימים אלה), התיק מוכרע בדיוק על הפרקטיקות הקטנות האלהאם הנהג השתתף בימי הכיף לילדי העובדים והיה לו כרטיס עובד – זה מחזק את המסקנה שהוא עובדאם לעומת זאת הוא לא קיבל שי לחג והשתמש במשאית שלו ולא של מקום העבודה – אז הוא ספק שירות ולא עובדבמעבר לכיסא הקלדנית השופט ביטא (וכונןמציאות לפיה הוא והיאשניהם עובדים גרעיניים בהעסקה ישירההוא הפך את היחסים להרבה יותר אופקיים והרבה פחות תחומים והיררכייםאגבהודות למאבק ארגוני מוצלחקלדניות בתי המשפט מועסקות כיום בהעסקה ישירהאחרי שנים רבות של העסקה קבלניתלו היו מועסקות כעובדות קבלןהמחווה של השופט הייתה מציידת אותן בראייה לטענתן שיש להכיר בהן כעובדות רגילות ולא כעובדות קבלןזאת כמובן לא יכולה להיות ראייה יחידהאך לצד אינדיקציות נוספותכמו האם הקלדנית קיבלה שכר בימי אבלה המשפחתיאו האם היא התבקשה מדי פעם למלא תפקידים אחרים בארגון שאינם נוגעים לקלדנות כאשר המזכירה לא באה (למיין מכתבים למשלאו לענות לטלפונים ולקחת הודעות) – המעבר של השופט לכיסא הקלדנית יחזק את טענת הקלדנית שהיא בעצם חלק אורגני ממקום העבודהולא ספקית שירות חיצונית.

5. כשהשופט עבר לכיסא הקלדנית זה היה אקט מרגש כי זה באופן כללי רעיון מעולה להחליף תפקידים בארגוןלמשללדרוש מסטודנטים לרפואה לנסות להגיע לחדר מיון בתור פציינטיםלא כפרסונלולבדוק את היחס ואת רצינות הטיפולאו למצוא דרך לתת למרצים להרגיש מה זה לקבל ציון נמוך או משוב לא פרודוקטיבי על שאלה בכיתה או על עבודההשופטולו לדקות ספורותהרגיש את זה בגוףהרגיש איך זה להיות קלדניתתקתוק ההקלדה החרישי והמתמיד שליווה את הדיון היה עכשיו תוצאה של פעולת אצבעותיו (ואוזניווקודקודו). הוא אפילו לא בחר להישאר בעמדת המחשב שלועל הכיסא שלו (והוא יכול היה להעביר אל המסך שלו את השליטה על עריכת הפרוטוקול בלחיצת כפתור פשוטה). הוא גופא עבר להיות הקלדניתאגבאחרי כמה סשנים בתור קלדניתאין ספק שכל שופט יהפוך להיות הסנגור הגדול ביותר של הקלדנית בפעם הבאה שהיא תבקש מהעד לחזור על המשפט האחרון שלו.

6. כשהשופט עבר לכיסא הקלדנית זה היה אקט מרגש כי אקט שכזה הוא נדיר וכמעט איננו ברפרטואר האפשרויות במציאות התעסוקתית ובתרבות הארגונית בישראלממש כמו ב"זמנים מודרנייםשל צ'פליןרוב העובדים בישראל הם קודם כול מכונות של תפוקהזה נכון לא רק לקלדניות או למנקות עופות במפעלעורכי דין נמדדים לפי כמות השעות החודשיות שבהן ניתן לחייב את הלקוחותמרצים באוניברסיטה נמדדים על פי מספר הפרסומים ומספר הסטודנטים שהם מלמדים בכיתה בשעת הוראה ממוצעתכשהפריטו את מיון המכתבים בדואר ישראלהעובדות הממיינות היו יושבות בשורה כשמעליהן סטופר שמודד כל הזמן את התפוקה שלהןמי שהייתה צריכה לצאת לשירותים נדרשה לצעוק "עכברעכבר", ואז העובדת שמוגדרת "עכבר"(!) הייתה רצה למקום שלה והן היו מתחלפות בזריזותוככה "העכברהייתה עוברת מכיסא לכיסא של עובדת שצריכה לצאת לשירותיםהשופט והקלדנית באולם שבו נכחתי היו שני חתוליםחיננייםממוקדיםובה בעת עם רגליים על הקרקע ועם מעוף (לכו אתי לרגע עם המטאפורה – זו תכונה חתוליתהשילוב הזה של ארציות ומעוף).

לתרבות ה"סמוךיהיה בסדרתחליקתזרוםיש חסרונות רביםמגשר המכביה ועד מלחמת יום כיפור (ד"ר אורית קמיר כתבה על כך מאמר מבריק בשם הנפלא ארץ מאלתרת אסונותיה – לא מצאתי קישור ישיר אך התפרסם בתרבות דמוקרטית 1, 1999). אבל לתרבות הזאת יש גם יתרונותבאלתור ובחוסר הפורמליות הישראלית יש גם הרבה יופי ותועלתהצד השני של ביקורת ה"סמוךהוא הקלות שבה הישראלים מכופפים את הכלליםדוחפים את גבולות ההיררכיה הארגוניתממירים את מוצקותם של הכללים בנוזליות (או לפחות בצמיגיות). ה"סמוךוה"יהיה בסדר הם גם תנאי האפשרות לכך ששופט יעבור לכיסא הקלדנית כשהיא צריכה ללכת להביא קפהתרבות "הסמוךמבטאת משהו עמוק באמנה החברתית הישראלית – שלכל אחד יש פוטנציאל לשכנע אותך שאם רק תקשיב לותבין למה הוא ממש חייב להיכנס לדואר על אף שזמן הסגירה חלף לפני דקהותפתח לו את הדלתכמה פשוט ויפה.

או כמו שהנשיא ברק היה מנסח זאת – בין קומבינה ואלתור לבין שמירה קפדנית על הכללים והגבולות – יש צורך באיזון זהיר ומדויקומה שראיתי באולם בית הדין לעבודה השבוע ביטא איזון מופתי

על הצלבה נוספת בין תרבות לבין משפט – הפעם דרך שלטים במעליות – כאן.

* עדכון: מסתבר שרק לפני 10 ימים נתן השופט העליון יצחק עמית פסק דין שבו מופיעה התייחסות לפרקטיקה שבה דנתי כאן.

"המבקשים אף הלינו על כך שבחמשה דיוני קדם משפט שנערכו בפני בית משפט קמא, לא נכחה קלדנית מטעם בית המשפט והפרוטוקולים נרשמו על ידי השופט יפרח בעצמוגם כאן, אין לי אלא להביע הערכתי לשופט יפרח, על כך שלא ביטל זמנם של הצדדים ולא ביטל ישיבה עקב היעדרותה של קלדנית, אלא נטל המקלדת לידו. אף אני "חטאתי" בהקלדה ביושבי בערכאות הדיוניות בהיעדר קלדנית זמינה, ומעולם לא הלין בעל דין על כך, נהפוך הוא."

 

 

Screen Shot 2014-05-17 at 8.52.22 PM

14 Responses to כשהשופט עבר לכיסא הקלדנית: 6 מחשבות על משפט ותרבות

  1. Ben Bloom says:

    מחמם את הלב!

    • הילית ישראל says:

      גברת/הילית קראוזה ישראל
      הדי היריות כבר שככו, שוטר צעיר סיים למתוח סרט ניילון צהוב כדי לתחום את הזירה. כמו סקרנים אמיצים לפניה גם היא התקרבה מעט יתר על המידה. "גברת," קרא אליה השוטר שארז כעת את גליל הסרט. הטון שלו ניסה להקרין חשיבות אם כי ניכר היה שמפאת חוסר נסיונו, תחימת גבולות בניילונים הוא אחד משיאי תרומתו הבלשית. "גברת, תזוזי בבקשה. אני מבקש לא להתקרב לכאן. זאת זירת פשע."

      היא צעדה שני צעדים אחור ואז נפנתה משם והמשיכה לדרכה. מחייכת לעצמה. הגו הזדקף קמעה. בליבה חשבה "אולי אמדוד את הכובע עם הפרח שראיתי בחנות ההיא, זה שהיה מהודר מדי, סגול מדי, ובכלל לא שימושי".

      במקום עבודתה היא זו שהייתה צריכה לקרוא לכולם גברת ואדון. לאלה שהכירה קראה אדון זכריסיאן וגברת מוהליבר למשל, ולזרים רק גברת או אדוני. לה נהגו לקרוא שם בשמה הפרטי, המעטים שידעו אותו. אחרים קראו "בואי רגע." המנומסים אמרו "סליחה שנייה." אבל לעולם לא גברת. סדר צריך שיהיה.
      http://cafe.mouse.co.il/topic/2667253/

  2. ענת פרטוש says:

    אכן מקסים ומרגש..וברוח היוגה (: מוסיפה:
    כשהשופט עבר לכיסא הקלדנית..היה בזה חיבור למהות אנושית בסיסית.. לא מתפתלת ומתחכמת,,מאוד פשוטה ענווה ,בסיסית שיוצאת מלב והיא שכולנו אחד~ כולנו עשויים מאותו חומר שגם מתעייף מדיי פעם,..במילים פשוטות כולנו בני אדם.
    המוח האנושי מבין את המציאות באמצעות מגירות והגיון ~שם אנחנו מאפסנים אנשים מאורעות , סדר יום ודפוסי התנהגות ,יש גם מגירות של יחסי מין, דתות, חברוּת, מוות, אמות מוסר, טאבו, פחדים, מטרות, אהבה וכו’.

    נדירים הם האנשים שיוצרים לעצמם את התיקיות לפי ראות עיניהם.

    וכשהשופט עבר לכיסא הקלדנית~ הוא פשוט דילג מעל המגירות והיה הכי קרוב ללבו. נדיר.

    תודה
    ענת

  3. יונתן says:

    לייק!

  4. אילן says:

    אני אוהב את המשפט: "כשהשופט עבר לכיסא הקלדנית הוא סגר את הפער בין החוק בתיאוריה לחוק למעשה" וגם לא יכולתי להתעלם מאנלוגית החתולים, אתם הרבה שנים ביחד.

  5. אפי says:

    נחמד לדעת שאפשר למצוא "מענטש" גם באולמות בתי המשפט. הסיפור שלך, יחד עם הרשאות מקרה הולילנד, החזירו לי את האמון (אם כי זהיר ומסוייג…) במערכת 🙂

  6. מרב says:

    אני מבינה את ההתרגשות שלך ואת החשיבות הגדולה ואת המשמעויות החיוביות שיש בעיניך ולא רק בעיניך לאירוע הזה. עם זאת להיררכיה אירגונית ולפורמליות מוסדית יש חשיבות רבה בעיני. אני לא חושבת שהן צריכות להיות על חשבון או במקום הדבר שלשמו הן נועדו, אבל פריצת הגבולות הבלתי נסבלת שמאפיינת את החברה במקום הזה בשני העשורים האחרונים, וביתר שאת באחרון, ובשנים האחרונות באופן מפלצתי – גם היא תולדה (גם עם מעוקמת ולא מכוונת) של הוויתור המהיר מדי על סדר ועל היררכיה. יש המוני דוגמאות כאלה בכל פינה בחיי היומיום האישיים, הציבוריים, בפוליטיקה ובצבא וחלקן גרועות במיוחד, ונובעות במידה לא מבוטלת מהויתור המהיר מדי על גבולות ועל היררכיה מסודרת. פורמליות היא דבר חשוב ואני לא נכנסת כאן לשאלה אם השופט היה צריך או לא היה צריך לעבור לכיסא הקלדנית. אני חושבת שהעניין הזה הוא יסוד מהותי וכשמשהו/מישהו מאיים למוטט אותו גם אם מתוך כוונה טובה או מצוינת זה לא רק נפלא. לגופו של עניין אני שמחה שהתלמידים שלך זכו להיות שם ברגע הזה ולראות בעיניים חלק ממה שאת בקשת ללמד אותם. שבוע טוב ומבורך

  7. יאיר says:

    מחזק את דבריה של מרב. מהתנסותי ב"מרחב ההודי" שמאופיין בהיררכיה נוקשה ובלתי נסבלת מבחינתי, כל פעם שהישראלים ה"נאורים" ניסו לרכך אותה, זו הייתה סיטואציה לא נוחה למקומיים ונגמר במפח נפש. אפילו לא הצלחנו לשכנע את הנהגים לשבת איתנו יחד לכוס קפה בקיוסק על אם הדרך. כמו כן, יש משהו מאיים מבחינה תעסוקתית, בהחלפה הזו (לאו דווקא בזו, אלא בשכמותה) כיוון שיש בה מסר: "אני יכול לעשות גם את עבודתך" וההשלמה העגומה במקצת: "אבל את לא יכולה לעשות את שלי". מזכיר לי פרק בסדרה "אמא מחליפה" שבו התחלפו דווקא האבות. הגבר התומך, שעזר לאשה האחרת לעשות סדר בבית וספונג'ה, נתקל בהתנגדות עזה על הפלישה ל"ממלכה" שלה.אגב, הקלדניות במשרדי עורכי הדין כמעט נעלמו, כיוון שכול עו"ד יודע כיום לתקתק על המחשב בקצב סביר.

    • Galit says:

      הייתי קלדנית בבית דין צבאי (אגב, בצבא קראו לתפקיד "רשמת" ולא קלדנית, כי התפקיד כלל הרבה יותר מאשר רק הקלדה), ומדי פעם היו מגיעים אלינו שופטי מילואים, שהם בעצם שופטים רגילים באזרחות שמבצעים את המילואים שלהם בבית הדין. כשאני מהרהרת בכך עכשיו, כל החריגות הגדולות מההיררכיה האירגונית אצלנו בוצעו על ידי שופטי מילואים, ולא על ידי שופט צבאי. השופט הצבאי מרגיש ביתר שאת שההיררכיה הזאת קריטית עבורו, אבל מבחינת שופט מילואים – הוא פשוט נמצא ביום של חופש מהעבודה (במילותיו של השופט ציון קאפח באחד מימי דיוני התעבורה המרוכזים שלי איתו).

      אחד משופטי המילואים שלנו (שלצערי אני לא זוכרת כרגע את שמו), בסיומו של יום ארוך מאוד עם דיון הוכחות אינסופי, החליט שאני כבר בטח עייפה והתעקש לקחת אליו את המקלדת שלי ולהחליף אותי קצת בהקלדה (מסך יש לכולם גם ככה). זה בעיקר הביך אותי מאוד, בעיקר כי מן הסתם על כולנו עבר יום ארוך וכולנו עייפים, אז למה רק אותי צריך להחליף? מאוד התנגדתי לחלופה הזאת, וגם די מהר הוא החזיר אליי את המקלדת. אני התנחמתי בכך שמלבדנו היו באולם רק הסניגור, התובע והנאשמת, ללא קהל (בטח היה גם איזה שוטר, כי תמיד יש). המסר מבחינתי היה שאני לא טובה מספיק בעבודה שלי, ושעדיף שהוא יעשה אותה במקומי.
      אני לא חושבת שזאת באמת היתה הכוונה שלו, ובעיקר במבט לאחור (עבר בטח עשור מאז) זאת הייתה תערובת של שיעמום שלו מהדיון הרפטטיבי, וגם אמפטיה עבור האדם שם שהוא בסך הכל חיילת זוטרה שתקועה באולם יום שלם, אבל אני תמיד זוכרת את המבוכה שלי מהסיטואציה.

      דוגמה הפוכה באותו נושא, היא אחד מימי הדיונים עם שופט המילואים אברהם קסירר. השופט הזה חיבב אותי במיוחד ותמיד דרש שאהיה הקלדנית שלו כשהוא מגיע לבסיס. באחד מימי הדיונים העמוסים בעשרות תיקים קטנים עם החלטות קטנות, דחיות או עסקאות טיעון, השופט כבר מאס בחזרה הקבועה על אותו הנוסח עבור כל ההחלטות, ופשוט הסתכל עליי וביקש ממני לכתוב החלטה, מבלי לתת לי את תוכנה. בתשובה למבט התוהה שלי, הוא אמר שאני יושבת באולם כל יום ויודעת הכי טוב מכולם כבר את כל הנוסחים וברור לי מה הוא עומד להגיד. אז הקלדתי במקומו את ההחלטה, וגם עוד כמה החלטות לאחר מכן. סך הכל באמת ידעתי בעל פה את כל סעיפי החוק הרלוונטיים, לפי איזה פקודה ומאיזה שנה, וגם ידעתי באמת מה הוא הולך לומר כי לא הייתה כאן החלטה אמיתית, רק אישרור של דברים שהוסכמו כבר על ידי שני הצדדים.
      בכל זאת, במקרה הזה, למרות שכמובן הוחמאתי ממנו, עדיין הייתי נבוכה מהשבירה הזאת של ההיררכיה. חשבתי על הנאשמים שעבורם זה לא עוד יום משעמם בעבודה כמונו, ושעד שהם מגיעים אל מול שופט הוא נותן לחיילת בדרגת רב"ט לנסח עבורו החלטות. לפחות אחרי ההדפסה השופט הוא זה שחתם עליהן ולא אני :/

  8. אסף בונדי says:

    תודה על השיתוף. פוסט מרגש על אקט חשוב!

  9. פינגבק: כשהשופט עבר לכיסא הקלדנית: שיר הלל לתרבות הישראלית | העוקץ

  10. לטם פרי-חזן says:

    איזה יופי!

  11. ש says:

    ביום השואה 2013 הייתי בדיון בבית המשפט העליון. הדיון נקבע לשעה 9 לצד עוד 5 דיונים. לקראת השעה 10, שעת הצפירה, קמו השופטים ויצאו מהאולם. העוזר המשפטי/מתמחה שנכח באולם הסביר כי השופטים יחזרו לבית המשפט אחרי הצפירה.
    הדבר צרם מאוד לי ולעוד כמה עורכי דין שנכחו באולם. הרי, ברגעי הזיכרון, שופטים, עורכי דין, אזרחים, בני אדם, כולנו אמורים לחדול ממעשי היום יום ולהיות, לדקה אחת, שווים. זוכרים. גם במרחב הציבורי.
    אני שמחה על המקרה שתואר לעיל, אבל לדעתי הוא יחיד במינו ואינו משקף דבר פרט להיות השופט ההוא, בן אנוש שאינו מתנשא.

  12. omri lernau says:

    הבריון שישב על הבמה לקח לימון בידו וסחט ממנו את המיץ עד לטיפה האחרונה. אחר כך הוא פנה לקהל ושאל האם יש מישהו שמוכן לנסות לסחוט עוד מיץ מן הלימון הזה. עלה לבמה צ'קמוק אחד רזה וקטן, לקח את הלימון וסחט ממנו עוד כף שלמה של מיץ. הבריון התבונן בו בעניין ושאל אותו מה הוא עושה בחיים. "אני פקיד מס הכנסה"….

    חשבתי על הצ'קמוק הזה. מה אפשר לסחוט מאירוע קטן כביכול שמזדמן לנו.

    כל הכבוד לך. אהבתי מאד.

    אני מקנא בקלדנית שעובדת עם השופט הזה.

    עמרי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: